חלקי אבנים מט

כהן וישראל הם ברתא דאברהם והוי בת כהן לכהן ובת כהן לכהן הלכה היא כר"ע דנותנין לה הכל תרומה ונכון הוא ובא שלמה בנו והוסיף עוד כי היכי דלא תקשה על דברי דוד אביו הלא עדיין אינו מגיע לישראל ליתן להם את המן כי משנה שלימה הוא נותנין לבתולה י"ב חודש משתבע הבעל כו' הגיע הזמן ולא נשאת אוכלת משלו ואם הוא כהן אוכלת בתרומה נמצא שאינו אוכלת בתרומה כי אם אחר שכלו י"ב חודש. והנה ישראל יצאו ממצרים ט"ו בניסן ושלשים יום אכלו העוגת עד ט"ו באייר ומט"ו באייר ואילך אכלו המן שהוא לחם תרומה ועדיין לא כלו י"ב חודש מה שנותנים לבתולה א"כ קושי' עצומה היא מפני מה האוכלים תרומה שלא כדין והוא נגד משנתינו שזכרנו לפיכך בא שלמה ותקנה. ונקחה נא בידינו הדינים המונעים נתינת תרומה לארוסתו. הא' הוא הא דאמרן משום סמפון אין נותנין שמא ע"י הסמפון תתגנה עליו ויחזור ממנה ולא ישאנה נמצא היתה אכילת תרומה עד היום שלא כדין משא"כ אם קים בגוה שאין בה מום הוא מותר לתת לה תרומה אף שעדיין לא נשאה הב' הוא הא דאמרן דאינו אוכלת משום כשארוסתו תהיה בבית אבי' וימזוג לה כוס של תרומה שמא תשקה לאחיה ולאחותי' הזרים תרומה משא"כ אם הארוס מייחד לה דוכתא ומוציאה מבית אבי' ואחי' מותר לתת לה תרומה אף קודם שנשאה השלישי' הא דזכרנו שאין נותנין לה תרומה כי אם אחר שעברו י"ב חודש משעת התביעה ובזה הוא מבואר ויתברר שהקב"ה הכל כדין עשה ככל הא דמבואר במשניות וגמרות שזכרנו. הנה תביעה ראשונה שתבע אותם השם יתברך ע"י משה רבינו היה בחודש אייר כי בבוא משה רבינו למצרים והוגד להם כה אמר ה' פקוד פקדתי וגו' כתיב שם ויאמינו העם ויקדו וישתחוו ע"ש זה היה תביעה ראשונה וזה היה בחודש אייר כי פרעה אמר למשה מדוע משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיהם תכבד העבודה וגו' והם יקששו קש ותבן לא ניתן להם ולדעת חז"ל הקצירה היא בניסן וקשישת קש הוא בחודש אייר נמצא שהתביעה הראשונה היה בחודש אייר וכל מכה שמשה חודש אחד ובחצי ניסן יצאו והעוגות אכלו חודש שלם וכלו י' בחודש בחצי אייר נמצא כשאנו רוצים לחשוב מתביעה ראשונה דין משנתינו היה בישראל שלא ניתן להם המן כ"א אחר שכלו י"ב חודש מתביעה ראשונה והוא ממש נותנין לבתולה י"ב חודש משתבע הבעל הגיע הזמן ולא נשאת אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ובא שלמה ופירשה וכך אמר הקב"ה לכנסת ישראל מפני מה לא אתן המן לאומה ישראלית שהרי קניתי אתכם כמ"ש הן קניתי אתכם לי לעם ונהגתי בכם דרך קנין ודבר תורה ארוסה לכהן אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא ומה לך לומר הלא מדרבנן אינו אוכלת מטעם סימפון ומום שמא ימצא בה ויחזור ממנה זה אינו שהרי כולך יפה רעייתי ומום אין בך ואזלא טעם מום וסמפון דאמר עולא וא"ת טעם אחר דאינו אוכלת משום שמא ימזוג לה כוס של תרומה בבי' אבי' ותשקה לאחי' ולאחותי' כרב שמואל בר יהודא גם זה אינו שהרי לדברי רב שמואל ב"ר יהודא בעצמו דסבר כשהארוס מוציאה מבית אבי' ומיחד לה דוכתי בגבולין מאכילין אותה תרומה והנה הלא גם אנכי עשיתי זאת וזהו שאמר אתי מלבנון כלה אתי תבואי דהא הוצאתים מבית אחי' ואביא אתכם אלי שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ויחדתי לכם דוכתא א"כ מותר אני לתת לכם התרומה וכי תאמרו הלא עדיין לא יש י"ב חודש כדאמרן גם זה אינו הלא תשורו מראש אמנה. ר"ל תתחיל לספור הי"ב חודש מריש אמנה משתבעה הבעל נמצא כבר כלו הי"ב חודש ושנינו הגיע הזמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה והבינהו כי נכון הוא:

ובזה יתבארו פסוקי סוף משפטים אשר יעדנו ריש דרושינו והקושיות אשר הקשנו שמה בנקדים דברי רש"י התמוהים בפ' בלק במה שאמר בלעם לבלק ועתה לך איעצך את אשר יעשה לך העם הזה באחרית הימים פירש"י מקרא קצר הוא איעצך להכשילם בזימה ואומר לך מה שהן עתידין להרע למואב ודבר תימא הוא מה היה לבלעם לייעצו מה שלא ביקש ממנו ולהגיד לו את אשר יעשו ישראל באחרית הימים הלא כל כוונת בלק היה רק לגרשו עתה מן הארץ הא תו ל"ל. והנה שמעתי בשם הגאון מוהר"ר יעקב אב"ד ור"מ דק"ק לובלין פירש"י הנ"ל ואגב נמתיק לשונו ע"פ דרכו ריש הפרשה בדברי בלק ועשה אזניך כאפרכסת ולדעתי שזה היה ג"כ כוונת בלק בשלחו שלוחים לבלעם הנה עם יצא ממצרים וגו' והוא יושב ממולי וגו' כי כבר הקדמנו כשישראל זכאים הם נקראים בנים אתם לה' אלהיכם והם בסוג בן היורש הכל אבל כשאין זכאים נכנסו בסוג בת בין הבנים הנוטלת