חלקי אבנים מז

הוציאם דרך פדיון כדאמרן וכהן שפודאה מותר להעיד עליה וזהו שאמר הכתוב פדות שלח לעמו רוצה לומר ששלחם ממצרים דרך פדיון לפיכך צוה להם בריתו והבן. וזהו שאמר פודה ה' את נפש עבדיו זהו מופת גדול שלא יאשמו כל החוסים בו והבינהו והרבה כמוהן סובבים הכל על קוטב זה:

כאן שייך תוכחה גלוי' אותן הנשים הסובבים בבתי גוים לסחור או בדרך בלתי שומר שיכול להעיד עלי' מטעם שזכרנו כי בהם תלוי גאולתנו כמ"ש חז"ל בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל וכן עתידין להגאל והכל סובב על קוטב אחד באשר שהקב"ה הוא כהן וישא אותנו כמ"ש ובועלך עושיך ואם ח"ו הנשים לא יהיו נזהרים ונשמרים מאד יחזור מאתנו ולא ישוב לקחת אותנו ח"ו להיותינו שבוים בגלות המר הזה והוא ית' כהן וכהן אסור בשבויה אם לא דרך פדיון כי לא שדי אינש זוזי בכדי בוודאי יודע הארוס קודם פדיונו שהיא כשירה ומעיד עליה כדאמרן ע"כ כל איש ואיש רב וצורב יחוש מאד לעורר לבב כל אדם להזהירם ברבים וישוב אל ה' ובייחוד שמירת שבת וירחמיהו כאשר אבאר לקמן בע"ה אולי ירחם ה' עלינו ויגאלנו והבינהו:

וזהו כוונת רש"י בפ' ראה והפודך מבית עבדים אפילו אין לו עליך אלא שפודך די והבן נמצא שלא קצרה יד ה' לפדות אותנו ברב או במעט ולקיים בנו כי בועליך ה' עושיך אך הקב"ה מצרף אותנו כדי לזכות אותנו בתורתו ולעשות בנו לקוחים גמורים וזש"ה כימי צאתך מארץ מצרים כן אראנו נפלאות ר"ל כמו שהיה הגאולה ראשונה דרך פדיון כך יהיה גאולה אחרונה דרך פדיון ע"כ צריכין אנו לנקות מכל חטא ועון בכדי שיוכל הקב"ה לפדות אותנו כו' כי הלכה היא כרב יוסף דארוס פטור אם לא דקים ליה בגווה ויכול להעיד עלי':

וזהו כוונת רש"י ז"ל בגמרא לפרש האיבעי' שזכרנו היפוך פירוש האלפס והעלה ע"פ פירושו דהלכה היא כרב יוסף דמשום דלא שדי אינש זוזי בכדי הארוס פטור ויבואו המשך הפסוקים סוף פ' בשלח על נכון ויתורצו כל הקושיות שהקשנו שם ע"ד רב יוסף דהלכה קאי כוותי'. ואגב יתבאר קושית עצומה מהא דכתבנו בטוב טעם ודעת שעיקר פדיון שפדה הקב"ה את ישראל כדי שיוכל להעיד עליהם כדאמרן א"כ לא צריך להשקותם כדין סוטה לדעת הזוהר שם שם לו חק ומשפט ושם ניסהו מלמד שהשקה אותם מים מאררים להודיע שישראל יצאו כשרים ממצרים אנשים ונשים שנאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום שבין אנשים ובין נשים לא נזדווגו כ"א לבת זוגו א"כ תרתי ל"ל אחר שהעיד עליהם ועדותו עדות א"כ השקה זו למאי אתא אבל להא דהקדמנו יבא הכל על נכון כי כבר זכרנו לעיל שם שם לו חק ומשפט ושם ניסהו כי שבת במרה נצטוו ולפיכך בא ישראל בתלונה כדין והקב"ה השיבם ג"כ כדין וזהו חיבור הפסוקים מאחר שהקב"ה השקה אותנו שנאמר ויבואו מרתה כו' ונהג עמנו כדין סוטה ובדק אותנו אם נקיים אנחנו או לא ש"מ דקב"ה לא קים בגויינו דאלת"ה לא היה בודק אותנו כסוטה ואחר שבדק אותנו ונמצאנו טהורים נהג עמנו דין אירוסין ע"י נתינת השבת נמצא אילו היינו יודעים בוודאי דהלכה היא כרב חסדא דסבר בין קים בין לא קים הארוס חייב לא היינו תובעין כלום כי מאחר שהקב"ה נוהג עמנו דין אירוסין נהוג בנו ג"כ בדין ארוס שהארוס חייב במזונת ארוסתו כרב חסדא ובכל מקום שנהיו יתן לנו מזונות וכן אילו היינו יודעים שהקב"ה קים בגווינו ג"כ לא באנו בתלונה דבקים לו חייב הארוס לפרנס את ארוסתו בין לר' חסדא בין לרב יוסף אבל עתה אנו רואים דלא קים בגוינו שהרי השקה אותנו כסוטה לדעת אם אנחנו נקיים או לא פן ואולי הלכתא היא כרב יוסף דבלא קים לי' הארוס פטור טעם דלא שדי אינש זוזי בכדי ולא עוד שהוציאנו אף מן האחים ממצרים והביאנו אל המדבר הזה אפילו לחזור על הפתחים א"א א"כ שפיר אמרו למה הוצאתנו ממצרים להמית כל העם במדבר ברעב כי טוב היה לנו במצרים בשבתינו על סיר הבשר באכלינו לחם לשובע אחר שהיינו מאורסי' לה' כי יהיה לנו מזונות ממ"נ או מהקב"ה או מן האחים וזהו שאמרו מי יתן מותינו ביד ה' בארץ מצרים ולפיכך באה גם התשובה כהוגן אף לדברי רב יוסף ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ר"ל ע"י נתינת המן אשר אני אתן לכם תשכילו שהחיוב עלי לפרנס אתכם בין לרב חסדא בין לרב יוסף מטעם היותי קים בגווייכון כי הנה כבר זכרנו דברי הזוהר והבחיי שהמן היה לחם קודש לחם תרומה לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו א"כ הקושי' הוא גלוי' מאחר שאני כהן ולדעת אומות העולם הקידושין אינו תופסים מטעם היותכם חבושים במצרים מחמת