חלקי אבנים מו

טעמים מתוקים מדבש יתבארו בטוב טעם ודעת גם דברי רב יוסף הנ"ל ומכח קושי' הנ"ל שזכרנו בפסוקים הנ"ל יהיה מוכרח לומר דהלכה היא כרב יוסף וכדעת רש"י והרא"ש דאתו כרב יוסף דאמר הארוס פטור ואילו ואילו דברי אלהים חיים האלפסי והרמב"ם גם רש"י והרא"ש הנמשכים אחריהם צדקו יחדיו בפירושיהם שזכרנו וכל א' ואחד יש להן סמך בתורה בהמשכות פסוקים הנ"ל בנקדים איזה הקדמות אשר הוא לעינים מ"ש המגלה עמוקות טעם על מצרים שטבעו ונלקו במים באשר שישראל נכנסו בסוג נשואה והם פגמו באשת איש והפוגע באשת איש דינו בחנק והטובע במים הוא דין חנק כמ"ש חז"ל אעפ"י שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו ולפיכך מיתתם היה במים שהוא דין חנק אבל לדרכינו שכתבנו לעיל שישראל הם בסוג ארוסה שנאמ' וארשתיך לי באמונה הן מצד עצמם שנאמר בהן ויאמן העם ויקדו וישתחוו והן מצד אברהם שנאמר והאמין בה' וגו' אשר על זה נקראים ישראל בת גולים ברתא דאברהם ברתא דגלוותא וכמו שיתבאר בארוכה בס"ד וכן הוא בזוהר פ' פנחס עמוד תע"ו דכנסת ישראל נקראת ארוסה ולא נשואה ובזה יבואו כל הנהו אמוראים ומפורשיהם שזכרנו הכל על נכון ונחזור להא שהתחלנו בו דברי רב יוסף שפסק שהארוס פטור מן המזונות והנה גלוי וידוע עפ"י מדרשי חז"ל שהקב"ה הוא כה נמצא כלל אומה ישראל נעשו ארוסה לקב"ה כביכול ע"י שבת כדאמרן ומצינו משנה גלויה בכתובות האשה שנחבשה בידי גוים אם על ידי ממון מותרת לבעלה ואם ע"י נפשות אסורה לבעלה דשמא נבעלה ברצון ובאשת כהן אפילו באונס אסור ואם יש לה עדים הרי אילו נאמנים ואין אדם נאמן ע"י עצמו וכתב הברטנורא וכן הוא בגמרא ואם פדאה ומעיד עליה הרי זה ישאנה דלא שדי אינש זוזי בכדי נמצא דבר תימא הוא מאחר שאומה ישראלית היו חבושים תחת יד מצרים מחמת נפשות א"כ האיך אמר הקב"ה ולקחתי אתכם לי לעם והוא כהן וכהן אסור בשבוי' אף שהוא מעיד עלי' כדאמרן הרי אין אדם נאמן על ידי עצמו אשר לזה הטעם הוא כוונת המדרש שהאומות העולם למדו ק"ו ומה אם בגופן שלטו בנשותיהן לא כ"ש עד שהוצרך הקב"ה להעיד עליהן הראובני השמעוני כו' שם י"ה מעיד עליה' שלא שלטו בנשותיהן אחת היתה ופרסמה הכתוב ובזה המדרש יש לתמוה על מצרים וכביכול על הקב"ה למאי נפקא מני' למדו א"ה הק"ו הנ"ל הלא לדעת התוספות בכתובות אשה קרקע עולם היא ומאי נ"מ אם שלטו או לא שלטו ואם יש נ"מ אם שלטו בהם קשה ומה מועיל עדותו של הקב"ה הלא משנה שלימה היא שאין אדם מעיד ע"י עצמו אלא הוא הדבר שזכרנו דעת התנחומא שכל כוונת והתחכמות של מצרים היה במה שאמרו הבה נתחכמה לו לבטל מהן שמירת שבת כי היה מתייראים שהקב"ה יתן להם שבת אשר בחר משה באותו יום להיות משמרי שבת כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו כי עתיד ליתן להם הקב"ה שבת ועל ידי שבת נעשו ארוסה להקב"ה ויוציאם ויכניסם תחת רשותו מה עשו הכבידו עליהם בעבודה כדי שיוכלו ללמוד הק"ו הנ"ל אם בגופן שלטו בנשותיהן לא כ"ש ודין אשה שנחבשה להן והקב"ה כהן הוא וכהן אסור בשבוי' ויסיר הקב"ה את ידו מהן כדינו אף אם ירצה להעיד עליהן הלא נשנה במשנה שזכרנו ואין אדם נאמן ע"י עצמו להעיד על שבוי' ולישאנה והראה הקב"ה טעותם כמ"ש בפ' ראה כי יקום נביא מקרבך וגו' לאמור נלכה אחרי אלהים אחרים ונעבדם ר"ל שיאמר בטעם ובסברה לעבוד אלהים אחרים בהיות שישראל נתונים בגלות ביד א"ה דין שבוי' להם ושבוי' אסורה לכהן שהרי הקב"ה כהן ולפיכך נלכה ונעבוד אלהים אחרים דייקא אמרה התורה לא תשמע לו כי דבר סרה על ה' אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפודך מבית עבדים שהוציאם דרך פדיון וכבר שנו ואם הכהן פודאה ומעיד עליה הרי זה נושאה נמצא שדיבר סרה על ה' מאחר שהקב"ה העיד עליהם טעמו היה שהוציאם דרך פדיון כדאי' במדרש רבה בפ' ויקרא הבן יקיר לי אפרים בדמים יקרים קניתי ופדיתי אתכם כמה משפחות של ערוב ושל כינים ושל צפרדעים נתתי עבורכם ע"ש נמצא שכל כוונת השם ית' היה בזה שפודם אשר לכאורה הוא ללא צורך וגם שהיה מעיד עליהם היה ללא צורך אלא הכל היה כדי לבטל הק"ו שזכרנו שהקב"ה מעיד עליהן ועדותו עדות מאחר שיצאו דרך פדיון כדי אם פדאה הכהן ומעיד עליה הרי זה נושאה דאין אינש דשדי זוזי בכדי כרב יוסף וזש"ה פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו ר"ל הקב"ה נתן לישראל תורתו והתורה הם קידושין לישראל וקשה האיך אפשר לומר זה אחר שישראל היו חבושים תחת יד מצרים אם בגופן שנטו בנשותיהן לא כ"ש והקב"ה הוא כהן וכהן אסור בשבוי'. אלא היינו טעמא שהקב"ה