חלקי אבנים מה

בין הבנים הנוטלת עישור נכסים ניזונות מן האחים מה להם שהאחים יזונו אותם במצרים או האחים שבשאר ארצות יזונו אותם בשאר מקומות נמצא לא חל עליהם שום תלונה משא"כ עתה שניתן להם השבת וע"י השבת נעשו ארוסה להקב"ה ולדעת האלפס שזכרנו אבדו מזונותי' מן האחים שבכל העולם ובאם שהארוס חייב יש פלוגתא בין רב חסדא ורב יוסף ואולי הלכתא היא כרב יוסף דארוס פטור כדפסק הרא"ש נמצא לא יהיה להם מזונות כלל ואף לחזור על הפתחים אי אפשר להיותם במדבר ובהכרח ימותו ומה מאד מתקו דבריהם בתלונתם ויאמרו בני ישראל מי יתן מותינו ביד ה' בארץ מצרים ביד ה' דייקא שלא העלו תלונה על ה' רק אמרו מי יתן בהיותינו בארץ מצרים בשבתינו על סיר הבשר באכלינו לחם לשובע כדין בת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים ניזונות מן האחים כי הוצאתנו אל המדבר הזה מדבר דייקו כי אפי' לחזור על הפתחים אי אפשר וזה יהיה גרמא להמית את כל העם הזה ברעב נמצא תלונות ישראל כדין היה ולכך בא להם ג"כ תשובה כהוגן מאת ה' בלשון הנני כמ"ש ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ותפס לשון הנני לומר כבר אני מוכן ומזומן לתת לכם לחם כי משעה שארסתי אתכם בשבת מאותו שעה נתחייבתי לפרנס אתכם כי הלכה היא כרב חסדא דסבר כדעת האלפס כיון שנתארסה אבדה מזונותי' מן האחים והאחים פטורים מלפרנס אותה גם לא ניחא לי' דתיזל ארוסתו ותחזיר על הפתחים אשר לטעם זה הבאתי אתכם אל המדבר הזה ולפיכך חל עלי לפרנס אתכם והנני ממטיר לכם לחם מן השמים הביטו וראו שמכאן מוכח דהלכה היא כרב חסדא שהארוס חייב במזונות ארוסתו שהרי גם הקב"ה נתן לאומה ישראלית מזונות מצד דין ארוס שהארוס חייב ובזה יתבארו כל הקושיות שהקשנו לעיל שבהכרח אמר הקב"ה וליקטו דבר יום ביומו גם ולמען אנסנו להודיע בזה שכל מה שנתן להם הקב"ה מזונות היה מצד החיוב שהלכה היא כרב חסדא דלכל הא דאמרן יש להסתפק דמ"ל למימר דהלכתא כרב חסדא מטעם שהקב"ה נתן להם פרנסה מצד החיוב כדאמרן דילמא הא דנתן להם הקב"ה המן הכל היה מצד חסדו הגדול שהוא ית' זן ומפרנס את כל בריותיו ברחמיו ולפיכך נתן גם להם המן מצד החסד ולא מצד החיוב לזה אמרה התורה ולקטו דבר יום ביומו אשר מזה יהיה הוכחה גדולה הא דנתן להם הקב"ה המן היה מצד החיוב להיותו ארוס כרב חסדא ולא מצד החסד בנקדים הא דאי' במדרש ולקטו דבר יום ביומו כמה הוי מזון שתי סעודות לכל יום תו איתא בגמרא כמה בעל חייב לפרנס את אשתו בכל יום ומשני מזון שתי סעודות בכל יום נמצא שהתורה הורה במה שאמרה ולקטו דבר יום ביומו שהוא מזון שתי סעודות לכל יום לומר הא שאמרתי הנני ממטיר לכם לחם מן השמים שהוא מצד החיוב מטעם דהלכה כרב חסדא דסבר הארוס חייב במזונות ארוסתו כמו שבעל חייב לפרנס אשתו והא ראי' שנאמר ולקטו דבר יום ביומו דהיינו מזון שתי סעודות לכל יום בדיקדוק מזון שתי סעודות ואי הוי נותן להם מצד החסד מדוע הוי מדקדק ליתן דוקא מזון שתי סעודות לבד ולא יותר אלא בוודאי היינו טעמא דהלכה היא כרב חסדא דארוס חייב במזונות ארוסתו כמו שבעל חייב במזונות אשתו וכמה בעל חייב לפרנס את אשתו מזון שתי סעודות לכל יום כך הארוס חייב לפרנס את ארוסתו מזון שתי סעודות בכל יום כי הלכה היא כרב חסדא וא"כ מזה מוכרח לומר למען אנסנו הילך בתורתי כו' ג"כ משום די"ל לעולם בעלמא הלכה היא כרבי יוסף דאמר הארוס פטור משום דלא קים לה בגווה משא"כ בארוס כמו הקב"ה גם רב יוסף מודה דארוס חייב דזיל בתר טעמא דרב יוסף דסבר הארוס פטור משום דהארוס עדיין לא קים ליה בגווה ואם נמצא ארוס דקים ליה בגווה אז רב יוסף ג"כ מודה דארוס חייב נמצא ג"כ יש לומר הא דהקב"ה נתן לישראל מזונות מצד החיוב כדאמרן היינו טעמא משום שהקב"ה כביכול הוא ארוס דקים בגוון דישראל כי הוא יודע מצפונות לבב כל אדם ולעולם בעלמא הלכה היא כרב יוסף לז"א דז"א שהרי התורה אמרה למען אנסנו הילך בתורתי אם לא ש"מ שהקב"ה הניח הידיעה כדי לנסותם ואי הוי הלכה כרבי יוסף דסבר במקום דהארוס לא קים בגווה הוא פטור א"כ למה נתן להם המן מצד החיוב ולדעת רב יוסף הוא פטור במקום דלא קים אלא בוודאי הא דנתן הקב"ה מצד החיוב הוא מטעם דהלכה היא כרב חסדא דסבר דארוס חייב לפרנס את ארוסתו בין קים ובין לא קים והוא מבואר ככל הצורך השייך לעניינו לדעת רב חסדא והלכה מתוקמא כמותו וכדעת האלפסי והרמב"ם וסייעתו:

ובהיות שתורתינו הקדושה היא כפטיש יפוצץ סלע וטעם מן יש בה שמשתנה לכמה