חלקי אבנים מד

ישראל שבאו בתלונה זו דוקא אחר נתינת השבת וקבלתו ולא קודם לכן וביותר קשה אחר שקראו התורה בלשון תלונה דמשמע שישראל שלא כדין עשו שבאו בתלונה זו א"כ לא היה ראוי להשיבם בלשון הנני במ"ש הנני ממטיר לכם לחם וגו' דלפי דברי חז"ל שאמרו בכל מקום שנאמר הנני הוא לשון כבר אני מוכן ומזומן כמ"ש הנני מביא את המבול כבר אני מוכן ומזומן להביא את המבול וכן הנני דעקידה וכדומה לו נמצא שגם כאן שאמר הנני ממטיר משמע כבר אני מוכן להמטיר לכם לחם מן השמים ומדלא נתן להם שפיר עשו ישראל באומרם למה הוצאתנו מארץ מצרים להמית כל העם הזה ברעב אחר שהיה הקב"ה מחויב ליתן ולא נתן ומדוע קראו הכתוב בלשון תלונה שהרי כדין אמרו ואם שלא כדין אמרו ולפיכך נכתב עליהם לשון תלונה א"כ לא שייך לומר ולהשיב להם בלשון הנני כדאמרן תו יש לדקדק במ"ש ולקטו דבר יום ביומו דלכאורה דברי מותר המה כי גלוי הוא לעין כל דברי האלשיך בפרשת שלח לך על פסוק בלתי אל המן עינינו ושקעו בבנין גדול על הגמ' מה ששאלו תלמידי רשב"י מפני מה לא ירד המן לישראל פעם אחת בשנה והשיב להם רשב"י בכדי שיכוונו לבם לשמים וכתב האלשיך שתלונת ישראל לא היה על המן שהרי הם בעצמם אמרו והמן כזרע גד רק תלונתם היה על ירידתו שירד מידי יום ביומו ולא פעם אחת בשנה וזהו לשון בלתי אל המן עינינו שבכל יום ויום אנו מצפים בעינינו אל המן אולי ירד ע"ש א"כ מאחר שלא היה טובה לישראל שירד המן לישראל דבר יום ביומו לא היה מהצורך להקב"ה להודיע להם בשעת בשורה שירד להם המן דבר יום ביומו שהרי אינו בשורה להם תו קשה במ"ש למען אנסנו הילכו בתורתי אם לא ומי איכא ספיקא קמי' הקב"ה הלא הוא ית' יודע מצפונות לבב כל אדם ולמאי אתא נסיון שאמר קרא למען אנסנו הילכו בתורתי אם לא וכדי לבא אל ביאור הענין פקח עינך וראה מדרש חזית הובא בילקוט סוף יחזקאל בנות ירושלים לפי שבעה"ז נמשלו ישראל לבת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים ולפיכך תפסו ישראל שבעה אומות לבד ואמרו שירה כנקיבה שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת אבל לעתיד ירשו ישראל כזכר כל שבעי' אומות ויאמרו שירה כזכר שנאמר שירו לה' שיר חדש ופרשו המפרשים הא דמדמה את ישראל כבת בין הבנים כי כולנו מנח יצאנו וכולנו נקראים בנים אך משבחר ה' באברהם אבינו ובזרעו אחריו אז יצאו ישראל מסוג בנים ונכנסו בסוג בת ונעשו בת בין הבנים ולפיכך נקראו בת גולים ברתא דאברהם תו מצינו בספר אהבת השם שישראל נעשו ארוסה להקב"ה ע"י שבת וזהו שנאמר בצאת ישראל ממצרי היתה יהודא לקדשו כי ע"י שבת נעשו ארוסה להקב"ה וזהו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו וכן לדעת כי אני ה' מקדשכם. נמצאין למידין שישראל נקראים בעוה"ז בת בין הבנים ואותה בת נעשה ארוסה להקב"ה ע"י שבת ובזה הוא מבואר בהצטרף עוד גמרא אחת בכתובות פ' נערה שנתפתתה בת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים ניזונות מן האחים איבעיא להו נתארסה מהו יש לה מזונות או אין לה מזונות פליגא בה רב חסדא ורב יוסף רב חסדא סבר יש לה מזונות ורב יוסף סבר אין לה מזונות ועל אבעי' זו יש חילופי גירסות רש"י ואלפסי ז"ל ואחריהם נמשכים נהרות גדולות אשר מימיהם אנו שותים הרמב"ם והרא"ש ז"ל ע"ש. והנה לפי גירסת האלפס והרמב"ם ז"ל הך איבעי' ה"ק נתארסה מהו כיון שנתארסה אז אבדה מזונותי' מן האחים והאיבעיא הוא אם יש לה מזונות מן הארוס או לאו ועל זה פליגי הנהו רבוותא רב חסדא סבר יש לה מזונות מן הארוס דעל דעת כן קידשה דלא תזיל ארוסתו ותחזיר על הפתחים כיון שאבדה מזונותיה מן האחים נמצא בשעת קידושין נשתעבד לה הארוס לתת לה מזונות ולכך הארוס חייב ור"י סבר הארוס פטור כיון דעדיין לא קים לה בגווה ואולי בשעת נישואין ימצא בה איזה מום ותתגנה עליו ולא יקחנה ויהיו כל המזונות שנתן לה עד עתה אינו חוזרים וקי"ל דלא שדי אינש זוזי בכדי ע"כ שמין דעתו שלא התחייב הארוס בשעת קידושין לתת לה מזונות ולכך סבר רב יוסף דפטור והנה לדעת הרב אלפסי דפסק הלכתא כרב חסדא דארוס חייב במזונות ארוסתו לטעם שכתבנו אף שעדיין לא קים לה בגווה נמצא עלה בידינו מכל מה שהקדמנו שישראל נחשבים בעה"ז לבת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים לבד ומזונותי' מן האחים שהם אומות העולם ועכשיו כשנתנה להם שבת במרה נעשו ארוסה להקב"ה ע"י שבת ולדעת רב אלפסי קי"ל הלכתא כיון שנתארסה אז אבדה מזונותי' מן האחים א"כ שפיר תלוי תלונות הרעב אחר נתינת שבת כי קודם לכן לא העלו על לבם תלונות הרעב אף שיצאו ממצרים כי היו יודעי' להיות חשובים בעה"ז כבת