חלקי אבנים מב

ש"מ למר יום א' בשנה קרי שנה ולמר חודש א' בשנה קרי שנה לז"א משה רבינו היום מלאו ימי ושנותי מלמד שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש בין למר ובין למר ובזה ביארתי פי' הכתוב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה ומדקי"ל מרובה מדה טובה ממדה פרענוות א"כ מדוע נאמר ושנות רשעים תקצרנה הל"ל להוסיף ביראת ה' ג"כ שנים וע"פ הקדמה זו הוא נכון במאוד וה"פ בתכלית הקיצר המשל בזה הקב"ה גוזר על הטיפה המובא לפניו בשעת יצירת הוולד מה תהא עלי' טפש או חכם עשיר או עני כו' אבל צדיק ורשע לא קאמר ובאותו פעם נגזר עליו כמה שני חייו למשל שנגזר עליו שיחי' שבעים שנה ואח"כ נעשה רשע שבשביל רשעתו אין הקב"ה חוזר מדיבורו אשר כבר נקצב עליו כי לא בן אדם אל ויתנחם מה עושה הקב"ה כשמגיע שנת השבעים עושה מיום א' הבא תוך שבעים כאילו היא שנה כולו כהאי מ"ד יום א' בשנה קרי שנה וגוזר עליו מיתה נמצא ששנה אצל רשע קצרה היא כי מיום אחד הוא עושה שנה משא"כ אצל צדיקים אינו כן אף שמצד הדין הוא מהראוי לעשות ג"כ סוף שנת הצדיקים מיום א' שנה כדאמרן כי יום א' בשנה קרי שנה מ"מ מתוך חיבתן של צדיקים נעשה השנה מלאה מיום אל יום וזהו שאמר יראת ה' ר"ל אצל יראת ה' תוסיף ימים שאינו עושה לו מיום א' שנה כולה רק שמוסיף לו הימים עד כלות השנה כולה כדעת המ"ד שמשלימין לו לבד משא"כ שנה אצל הרשעים היא קצרה כי נעשה לו מיום א' שנה וזהו ושנות רשעים תקצרנה ועיין מ"ש באורך בפ' חיי שרה ובסדר הזה בספרי עיר דוד בבית הבחירה:

פרשת האזינו (רש"י) אל אמונה ואין עול פירש"י אל אמונה לשלם לצדיקים צדקתם לעה"ב אע"פ שמאחר את תגמולם סופו לאמן את דבריו ואין עול שמשלם לרשעים שכר צדקתם בעולם הזה. ובאלשיך כתב אל אמונה שמשלם שכר לצדיקים בעה"ב ואין עול על שאין משלם שכר לצדיקים בעה"ז ועיין דרוש נחמד בזה בעיר דוד בבית אבל חדר ג' מ"ש שם בשם הרב המאור הגדול מוהר"ר מנחם מענדל נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק רויסטיץ וכן בפ' וארא על פסוק ושמי ה' לא נודעתי ורש"י ז"ל הולך לשטתו כדעת ר"ש ע"ש:

פרשת וזאת הברכה (רש"י) לפני מותו פירש"י סמוך למיתתו שאם לא עכשיו אימתי. כאן הבן שואל האי אם לא עכשיו אימתי למאי אתא ולכאורה דברי מותר המה שהרי לעיל פ' דברים כתב רש"י מלמד שהוכיחן סמוך למיתתן ה"ל ג"כ לומר אם לא עכשיו אימתי אלא דרש"י בא לתרץ קושי' עצומה מה שנאמר אשר ברך משה איש האלהי' לפני מותו וכי עד השתא לא היה איש האלהים כי אם סמוך למיתתו ומה היה חסור באומרו וזאת הברכה אשר ברך משה לפני מותו וכי אין אנו יודעים שהוא איש האלהים והוא מבואר ע"פ דעת חז"ל מלמד שנתעטף משה והתיר נדרו של הקב"ה ויש חלוקי דיעו' אם משה רבינו דין של בעל יש לו שמפיר בע"כ ולפיכך התיר נדרו של הקב"ה בע"כ או שיש לו דין ת"ח שגם הוא יכול להתיר נדרים. והנה חילוק גדול יש בן הפרת הבעל ובין התרת נדר של חכם דאילו בבעל יש דבר שהוא למעליותו שמפר נדרו בע"כ בלתי פתח וחרטה ויש דבר לגריעותו שכחו להפיר דווקא ביום שמעו ואם עבר יומו בטל כחו ובדין ת"ח יש לו ג"כ שני דברים אחד למעליותו שמתיר בכל פעם שירצה אף שלא ביום שומעו וא' לגריעותו שצריך דוקא פתח וחרטה והנה באשר אנחנו רואים שבירך אותם סמוך למיתתו ומיתתו בא לו מחמת השבועה שנשבע הקב"ה באומרו לכן לא תביאו את הקהל וגו' ה"ל למשה להתיר אותה שבועה כדין ת"ח המתיר אף היותו שלא בו ביום אלא בוודאי מה שלא התיר השבועה ומוכרח למות ש"מ שדין בעל יש לו וכיון שלא התירו בו ביום תו אין בידו להתיר נמצא אין לנו להוכיח שלמשה דין בעל יש לו כ"א לפני מותו דוקא דבלא סמוך למיתתו אפשר לנו לומר שדין ת"ח יש לו ולא ימות כי יכול להתיר נדרו של הקב"ה בכל שעה שירצה אבל עכשיו שהוא סמוך למיתתו קשה מדוע אינו מתירו אם יש לו דין ת"ח שאם לא עכשיו אימתי יתירנו אלא מדלא התיר נדרו של הקב"ה מוכח שהוא איש האלהים ודין בעל יש לו ובדין בעל אינו מועיל כ"א ביום שמעו וז"ש איש האלהים לפני מותו ר"ל מכח שהוא סמוך למיתתו מוכח שהוא איש האלהים דאלת"ה הרי אין לו זמן להתיר שהרי הוא סמוך למיתתו ומדוע אינו מתיר שאם לא עכשיו אימתי אלא מוכח שהוא איש האלהים כדאמרן ודין בעל יש לו:

תם ונשלם בעזרת אלהי עולם והוא מכל נעלם: