חלקי אבנים מא

בא לתרץ קושי' הנופלת כאן מדמסמיך בן סורר ומורה ליפת תואר לומר אם תשיאנ' סופך להיות לך בן סורר ומורה א"כ מדוע התירה לו הקב"ה לישא אותה לכתחילה כמ"ש ולקחת לך לאשה והיא דבר שיצא מזה תקלה לזה בא רש"י לתקן זה באמת יפת תואר אסור והא ראי' שלבסוף יצא לך ממנה בן סורר ומורה והא דהתירה לך התורה לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר כי היצה"ר הוא מתפעל להחטיא את האדם ולעשות נגד דברי השם ית' ולפיכך באשר היות ישראל מוכרחים להיות בני כיבוש שבעה אומות ושמא יראה במלחמה אשת יפת תואר ויפתנו היצה"ר לבא עלי' באיסור מה עשתה התורה התירה לו כדי שהיצ"ה יעשה כנגד הציווי ויפתה את האדם שלא יקחנה באשר הוא נגד ציווי השם ממילא יניחנה ולא ישיאנה וז"ש לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ועיין מ"ש בספרי עיר דוד בבית יעקב חדר א' ושם הבאתי גמרא דסנהדרין ותוספו' בחולין הנוטה לדברינו גם כתבתי מזה בספרי עיר מקלט מצוה תקל"ב ע"ש:

כי את הבכור בן השנואה יכיר אי' בח"מ סימן רע"ז אם היה הבכור ממזר נוטל פי שנים שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר זו בשנואה בנשואי' ואצ"ל בן גרושה וחלוצה ומדקאמר כ"ש בן גרושה ובן חלוצה כתב הסמ"ע דהאי שנואה בנשואי' פירשו שאין הקדושין תופסים בה נמצא שפיר יבא בן גרושה וחלוצה במכ"ש שקידושין תופסים בה והיא דבר תימא אחר שאין קידושין תופסין בה מה כי תיתי לומר שיהיה בכור לנחלה ודברי ע״ש יותיר נכונים הם אף ששנואה בנשואי' ר"ל שעשה איסור בנשואין מאחר שקידושין תופסי' להכי לא יוכל לבכר את בן אהובה:

(רש"י) ע"ד אשר לא קדמו על העצה שיעצו להחטיא אתכם להביאכם עיי' דבר אמת מה שכתבתי לקמן בדרוש:

פרשת כי תבא (רש״י) גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך עד השמדך פירש"י יעלם לשון עלי' שיעלה עליך. והוא דבר תימא מדוע לא נכתבו ולמה יצאו מאילו שהם בכתובי' ושמעתי מפי האלוף התורני מוהר"ר זעליג שי' מהעלשוי מנהיג המדינה ישוב מהא דמצינו בזוהר ובשאר מפרשי' הביאו גם הרב אלשיך שיש חילוק בין דיבור למחשבה אצל הקב"ה בדיבור לפעמים הקב"ה חוזר כמ"ש וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו כי הדיבור נחשב למעשה משא"כ אצל מחשבה ר"ל שחשב הקב"ה לעשות רעה אותה מחשבה אינו חוזרת כלל ובזה הוא מבואר כי משה רבינו היה מזהירם להיות מקיימי התורה ובאם יעברו ח"ו הרי קללות מוכנים לפניהם והיה משה רבינו מתיירא שמא יסיע יצה"ר לבם לומר מאחר שכבר יצא דרך דיבור מפי הקב"ה למשה ונחרתו על הלוח והקב"ה רחמן הוא יחזור מדבריו כמ"ש וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו לפיכך הודיע להם שיש עוד מכו' וחולי' אשר עדיין הם במחשבה ועדיין אינם כתובים בספר התורה ובדברי' אשר עדיין הם במחשבה אינו חוזר ואז יעלם עליך עד השמדך וזה אזהרה גדולה וזהו שרמזו רש"י ז"ל יעלם לשון עלי' ר"ל אותן מכו' הנ"ל יעלו עליך בוודאי עד השמדך והבן:

(רש"י) ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים פירש"י מועטין חילוף מרובין. יראה כוונת רש"י ז"ל בזה דלא תטעה במ"ש במתי מעט לפרשו שהוא ע' נפש כמ"ש במתי מעט ירדו אבותיך מצרימה הוא שבעים נפש ושמא תאמר ח"ו ג"כ כאן שאחר הקללות ישארו ח"ו רק שבעים נפש לבדו לזה הוא אומר מועטין חילוף מרובי' שתהיו מיעטין חילוף מרובים ממה שהייתם כבר ומ"מ תהיו מרובים מאד רק נגד המרובים שהייתם כבר בעשות רצון ה' תהיו אתם נקראים מועטים נגד המרובים:

פרשת וילך (רש״י) היום מלאו ימי ושנותי מלמד שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש. כאן הבן שואל אחר שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ר"ל שס"ה ימים בשנה שהוא מיום ליום תו אין צריך לומר יותר ומחודש לחודש שבכל שס"ה ימים הוא י"ב חדשים ולכאורה האי מחודש לחודש דברי מותר המה אלא דרש"י ז"ל כוון לפלוגתא המובא בגמרא ר' מאיר אמר פר האמור בתורה סתם הוא כ"ד חודש ויום א' דסבר יום אחד בשנה קרי שנה ומר סבר חודש א' בשנה קרי שנה ושניהם מקרא א' דרשו מדאמרה התורה ויהי באחת ושש מאות כו' ע"ש באורך