חלקי אבנים מ

ממצרים השיבו שהיה להם בגדים ממה שהלבישן מלאכי השרת במעמד הר סיני ומקשה וכי לא היו צריכין תכבוסו' ומשני שהיו מתלכלכים בדשאי הבאר והמדרש ביארנו ברוחב דקשה מה היה ר"א מתקשה מהיכן היה להם בגדים הלא הוא מקרא מלא ומפורש הוא בתורה שמלתך לא בלתה מעליך והענן היה מגהצן כפי' רש"י א"כ מה שאל מהיכן היה להם בגדים גם על רשב"י קשה שהשיבו מה שהלבישן מ"ה תיפוק לי' שהענן היה מגהצן גם קשה מה ששאל וכי לא היו צריכין תכבוסת פשיטא אם הענן מגהצן אינו צריכין תכבוסת ואף אם היו צריכין תכבוסת מה קושי' שמא היה מכבסין הלא היה להם מים מי באר לרוב גם רשב"י השיבו שהיו מתלכלכים בדשאי הבאר מה לו לומר שהיו מתלכלכים בדשאי הבאר ולמה לא היו מכבסים במים אלא הענין הוא ע"פ הא דאיתא במדרש שישראל היו מנודים לשמים כל ארבעים שנה ובי"ד סי' של"ג כתב להלכתא שמנודה אסור בכיבוס ובתספורות ובנעילת הסנדל נמצא מוכח לרש"י לומר הא דאמר להן משה ורגליך לא בצקה שגם זה היה נם אף שהיה להם מנעלים כמו שמלות מפני היותם מנודים כל מ' שנה והיו אסורים ללכת במנעלים ועשה להם הקב"ה נם שרגליהם לא בציקה ולפיכך מקשה ר"א שפיר מאחר שהיה אסורים במנעלים מטעם היותם מנודים א"כ מהיכן היה להם בגדים ואם נאמר שהענן היה מגהצן שהרי מנידה אפי' בכיבוס אסור ומכ"ש גיהוץ ומהיכן היה להם בגדים אחרי ומכ"ש פן ואולי היה להם איזה טומאות בגדים זה ארבעים שנה נמצא מהיכן היה להם בגדים אחרי כו' השיבו רשב"י שפיר ממה שהלבישן מלאכי השרת בנקדים הא דאמרו חז"ל היקש טומאה לצמר ופשתים מה צמר ופשתים דבר שגידולו מן הארץ אף כל דבר שגידולו מן הארץ הוא מקבל טומאה יצא דבר שגדולו מן המים או מן השמים שאינו מקבל טומאה נמצא דבר שבא מן השמים אינו מקבל טומאה לזה השיב לו שהיה להם בגדים ממה שהלבישן מ"ה ובגדים כאילו אין צריכין לגיהץ הענן גם אינו מקבלים טומאה ומקשה וכי לא היה צריכין תכביסת וודאי הבגדים אינו טמאים כנ"ל אבל אם היה להם טומאת אדם וכתיב וכיבס בגדיו וטהר ומדהיותם מנודים לשמים וכיבוס אסור להם א"כ במה היו מכבסים וז"ש וכי לא היו צריכים תכבוסת והשיבו שהיה מתלכלכים בדשאי הבאר והוא יוצא מדברי תוספות דכתבו שם הא דמנודה אסור בכיבוס דוקא כיבוס ממש אבל כיבוס על ידי ליכלך הוא שרי נמצא שפיר אמר לו כשהיו להם איזה טומאה שהבגד צריך תכבוסת לא היה מכבסים כיבוס ממש אלא שהיה מתלכלכים בדשאי הבאר וכיבוס שהוא על ידי ליכלוך שרי והבינהו כי נכון הוא:

(רש"י) לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' אלהיכם פירש"י ז"ל פחד לשון בעיתת פתאום מורא לשון דאגה מימים רבים וכן פירש"י ז"ל בפרשת בשלח תיפול עליהם אימתה ופחד ודבר תימא הוא שהרי בגמרא דסוטה דף ך' ע"ב אמרו פחדא צמית בעיתותא מרפי' פירש"י שם הכל בהיפוך ממה שכתב כאן פחדא צמית פי' דאגה שאינו בא פתאום ביעותא מרפי' דבר הבא פתאום וכאן נקיט שניהם בהיפך פחדא לשון ביעותת פתאום ואי לאו דמסתפינא הייתי מגי' כזה פחדא לשון דאגה מימים רבים ומוראכם לשון בעיתת פתאום והנחתי הדבר על המעייני':

פרשת ראה (רש"י) והפודך מארץ מצרים אפילו אין לי עליך אלא שפודך די. וקשה מאי אלא שפודך שאמר הלא היא היא שנאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ומבית עבדים ועיין דבר אמת מ"ש באורך לקמן בדרוש וזהו כוונת רש"י ז"ל:

פרשת שופטים (רש״י) למען תחי' וירשת פירש"י כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיותן ולהשיבם על אדמתם. וקשה מנ"ל לרש"י פי' זה דלמא הקרא בא להורות אחר שירשו וישבו בה יזכו לאריכות ימים כמ"ש הדר בארץ ישראל מאריך ימים וי"ל א"כ ה"ל להפך הפסוק כזה למען תירש הארץ ותחיה לומר שמכח ירושת הארץ בא לו התחי' ומי נתלה במי אלא הא דלא הפכה וכתב קרא למען תחי' וירשת מוכח שלדרשה אחרית' בא והוא זה כדאי מינוי הדייני' כו' ועיין בספרי עיר דוד בבית אבל מ"ש והוא נכון:

פרשת כי תצא (רש"י) ולקחת לך לאשה פירש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר יראה דרש"י