חלקי אבנים לז

מצוה זו שהפרה בשחיטה דווקא ועגלה בעריפה דווקא תיתי זה בזה מק"ו כדאמרן לפיכך כתב בה חוקה להודיע שבמקום חוקה אין ללמוד ק"ו והבינהו. והנה במשה רבינו נמצא שלמד ק"ו בשבירת הלוחות אף שנאמר בה חוקה. לפיכך כתיב ויקחו אליך לך אני מגלה טעם פרה מדוע פרה בשחיטה ועגלה בעריפה ואי אתה צריך לתירוצו של הגמ' הנ"ל לומר שבמקום חוקה אין ללמוד ק"ו כי היכי דתוכל ללמוד ק"ו אף במקום חוקה דניחא לי' לקב"ה שבירת הלוחות שהרי נאמר לו יישר כחך ששיברת והבן טעם הדבר שלך אני מגלה ולאחרים חוקה:

(רש"י) מובא בשם ר"מ דרשן וז"ל משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמר תבא אמו ותקנח את הצואה והוא מורגל בפי כל לומר תבא אמו ותקנת את צואת בנה ואינו כן ונכון הוא כי ישראל בני גבירה המה ולא בני שפחה ח"ו ועי' בספרי הגדול עיר דוד מ"ש בבית החכמה בסדר הזה דרך חריף:

תרגום נעברה נא בארצך כו' כתב התרגום יונתן בן עוזיאל איעבר בארען לא נאנס אריסן ולא נשרגג בתולין ולא נבעל נשי גוברין אורח מלכא דבשמי' ניזל. נראה לבאר דברי התרגום ע"פ הא דכתבו המקובלים הא דשלמה נשא נשים הרבה טעמו היה כי סבר שהוא משיח ובידו לתקן הכל להוציא כל הקדושות הנמצאים בין הקליפות וזהו שנתן שלמה משאלות לבה של מלכא דשבא כדפירשו הראשונים שממנו יצא סנחרב והחריב בית המקדש לפי שהיה מזרע דוד. וזהו פירושו הנה אדום היה סבר שהגיע הזמן שמשה רבינו יוציא כל הקדושות מבין הקליפות ויתבטלו כולם ולפיכך לא הניחו לעבור דרך ארצו וזהו דעת התרגום הנ"ל שמשה רבינו שלח לאדום ורמז רמוז לו נעבור בארצך ולא נאנס אריסין כו' רק אורח דבשמי' ניזול כי עדיין לא הגיע הזמן. וע"ז אפשר סמך אדום ולא נתן עבור את ישראל באשר היה בטוח שלא יעשו לו מאומה אחר ששמע ממשה רבינו שעדיין לא הגיע הזמן:

(רש"י) וירם משה מטהו ויך את הסלע פעמים ויצאו מים רבים פירש"י לפי שבראשונה לא הוציא כ"א טיפין טיפין כו'. כל בעל שכל ישים דעתו ליישב קושיות הללו על משה רבינו ועל הסלע הנה מתחילה חס הסלע על כבודו של מקום ולא הוציא כ"א טיפין טיפין בשביל שעבר משה ציווי השם הנאמר לו ודברתם אל הסלע ובהכאה שניה מדוע לא חס הסלע יותר על כבוד המקום והוציא מים רבים וכי כאב ליה אותו הכאה כאיבה יתירה שמחמת כאב הכאה הוציא מים רבים וכן משה רבינו אחר שראה שבהכאה ראשונה לא יצאו כ"א טיפין טיפין בשביל שעבר על ציווי השם שאמר לו ודברתם אל הסלע. א"כ למה הכהו עוד פעם שנית ועבר עכשיו במזיד על דברי המקום אשר ציווהו ומה יועיל לו הכאה זו אחר שאין רצונו ית' לתת מים כ"א דרך נס ע"י דיבור לבד ולא על ידי הכאה ויתבאר ע"פ הא דכתבו המקובלים בשם הזוהר שעל המטה היה חקוק שם של ע"ב משני צדדיו. בצד אחד היה כח המטה ההוא לייבש מקום המי' כמו הים ודומהן שנאמר וירם משה את המטה ויחרב הים וישראל הלכו ביבשה. ומצד השני היה כח המטה ההוא לרטב ולהוציא מים והנה נתקשה למשה במ"ש לו השם קח את המטה ודברתם אל הסלע סבר משה דכל כוונת השם הוא להראות נס בתוך נס כי ישראל היו יודעים משפט המטה ומעשיהו שבצד א' הוא מרטיב ומצד השני הוא מייבש והכה משה רבינו ממקום היבשות וגם דבר אל הסלע להראות גבורות ה' אף שהוא מכה מצד כח היבשות מ"מ מחמת ציווי הקב"ה יתן הסלע מים ע"י דיבור אף מצד הייבשות ובאמת רצון ה' לא היה בזה רק ציווהו ליקח את המטה כי דרך מלכות הוא והנה בשביל דיבור שדיבר משה לסלע היה מהראוי להוציא מים רבים אך מחמת הכאה שהכה משה לסלע בצד העושה יבשות לפיכך לא יצאו כי אם טיפין טיפין וכאשר ראה משה שיצאו טיפין טיפין לבד אז סבר שהכאות הסלע מצד היבשות גרם כל זה לכן הכהו במטה פעמים ר"ל בפעם שני הכה את הסלע מצד השני מה שהוא מרטיב ולפיכך הכהו פעם שנית כדאמרן ויצאו מים רבים מטעם הכאות המטה ממקום המרטיב ולפיכך נגזר עליו שלא יכנסו לארץ כמ"ש יען לא האמנתם בי להקדישני שישראל יאמרו שדיבורו של משה הבא בציווי השם לא הועילה כלום כי אם הכאת המטה שהיה מצד הרטיבה גרם כל זה והבינהו:

פרשת בלק (רש"י) לא זעם ה' פירש"י אני אין כחי אלא שאני יודע לכוין השעה כשהקב"ה