חלקי אבנים לה

ז"ל מכח זה שהפסיק קרא בפרשה ואני הנני לקחתי את הלוים תחת כל בכור בין פקודות ישראל לפקודת הלוים לטעם שזכרנו שישראל נפקדו מבן עשרים שנה ומעלה לטעם המבואר במפרשים מה שאין כן פקודת הבכורים להיות' לגיון של מלך הקדימו בפקודתם מבן חודש ומעלה תיכף אחר שיצאו מכלל ספק נפלים ושבטו של לוי שאין בהם ספק נפלים ראוים היו לפקוד אותם תיכף משנולדו כמ"ש שדרש ריב"ש שלמוד אותו שבט להיות נמנה מן הבטן לפי שאין בהם ספק נפלים אך אחר שהם נתונים תחת כל בכור לפיכך נכנסו בכל אופני דיני הבכורים שיהיו נמנים כמו שהיו נמנים הבכורים וימתקו מאד דברי רש"י ז"ל שאמר מבן חודש ומעלה תפקדו הלוים משיצאו מכלל נפלים כמו הבכורים שהיו נפקדים מבן חודש ומעלה אבל לא מכח ספק נפלים שהרי ריב"ש אמר שלמוד אותו שבט להיות נמנה מן הבטן ואין בהם ספק נפלים כדאמרן דוק ותמצא כי נכון הוא:

פרשת בהעלותך ויש אשר יהיה הענן ימים מספר וגו' פירש"י ויש כלומר ופעמים ימים מספר ימים מועטים פירושו הוא במ"ש מועטים ר"ל ימים מועטים שאינם באים לכלל מספר ימי השבוע כי כל הבא במספר השבוע אינו נמנה בשם ימים כ"א בשם שבוע ואימתי נמנו הימים לבדם כשהם מועטים ופחותים משבוע ובזה יבנו דברי התרגום יונתן בן עוזיאל אשר בסקירה ראשונה אינם מובנים וז"ל ואית זמן דהוי ענן יקרא יומין דמציין הינון שבעת יומין שביעתא על משכנא כו' נראין הדברים שדברי רש"י אינו מקובלים בעיני התרגום והוא מפ' ימי מספר באופן אחר ר"ל שיש ימים שהם נקראים ימי מספר אף היותם נספרים תוך השבועות שנ' וספרתם לכם וגו' עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום ולפי דעת התרגום בא הכתוב להודיע שלפעמים היה הענן על המשכן ימי מספר הספירה הנ"ל שהם שבע שבועות ויומתק גם יבינו דברי התרגום ואי' זמן דהוי הענן יקרא יומין דמציין הינון שבעת יומי שביעתא. ר"ל אותן יומין דספירה שהן שבעת יומי שביעתא כו' והבינהו כי נכון הוא:

(רש"י) זכרנו את הדגה אשר נאכל מצרים חנם פירש"י א"ת המצרים נותנו להם דגים חנם והלא כבר נאמר וגם תבן לא נתן להם חנם דנים היו נותנים להם חנם ומה הוא אומר חנם אלא חנם בלא מצות. כוונת רש"י ז"ל יראה לי שהוא ע"ד הגמ' הא דשאלו תלמידי' את רשב"י מפני מה לא ירד המן לישראל פעם אחת בשנה השיבם בכדי שיכוונו לבם לשמים אם יכוונו היום לבם לשמים ויעשו מצות ה' יתנו להם מן גם למחר אם לאו לאו. וזהו שאמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל מצרים חנם בלא מצות ר"ל אף שלא עשינו שום מצוה מ"מ היה לנו מאתו ית' דגים בכל יום וכאן אצל המן תלה הקב"ה נתינת המן דווקא בעשות מצות מקודם וזה היה תלונת המן והבינהו:

(רש"י) וטחנו ברחיים כו' פירש"י לא ירד ברחיים ולא בקדירה ולא במדוכה אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדכאין ולמבושלים. הנחתי הדבר למביני דעת לתרץ שהרי דברי רש"י ז"ל סותרים דברי עצמו המובאים בפ' בשלח סוף הפרשה את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו פירש"י מה שאתם רוצים לאפות בתנור אפו היום הכל על שני ימים ומה שאתם צריכין לבשל ממנו במים בשלו היום א"כ דבריו סותרים זא"ז שהרי כתב כאן רש"י שמעולם לא באו כו' וצ"ע וא"ל דשם קאי על הכוונה מה שאתם רוצים לאכול תעלו כוונתכם היו' הלא דברי רש"י אינו סובלתן שהרי אמר בשלו במים גם שאמר הכל על שני ימים גם תנור שנאמר לא מתיישב בזה:

והחזקוני כתב בפ' בשלח ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת כל הראוי לשתי סעודות ערבית של יום הששי ומחרתו של יום השבת וה"ה לסעודות של מוצאי שבת גזירת המלך שלא יסריח גם בסדר הזה כתב חזקוני הבינוני טחנו ברחיים כו' והרשעים בשלו כו' וזהו מקושש עצים שרצה בטל בשבת כו' נמצא סדר הכתובים על נכון לפירושו:

(רש"י) וישמע משה את העם בוכה למשפחותם פירש"י רבותינו אמרו על עסקי משפחות על עריות הנאסרות להם והא דתלאו להתיר להם עריות ע"י תלונות נתינת הבשר עיין מה שכתבתי בספרי הגדול עיר דוד בבית החכמה בסדר בראשית ויוטעם לך:

פרשת שלח לך (רש״י) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ