חלקי אבנים לג

בטוב לומר הא דאמרה התורה לשון תלין דמשמע שהוא לשון נקיבה לא בא אזהרה בלשון נקיבה על נקיבה ממש ח"ו לומר כן אלא לשון נקיבה הוא מוסב על הפעולה והפעולה היא לשון נקיבה והוא קאי על שכר הפעולה וק"ל:

פרשת אמור (רש"י) לה יטמא מצוה. כאן הבן שואל להושיבו כוונת רש"י ז"ל בזה הלא כל ציווים שבתורה הוא מצוה ומה הוצרך רש"י ז"ל לפרש כאן ולומר מצוה אלא כוונת רש"י בזה הא דאמרו חז"ל מעשה ביוסף הכהן שמתה לו אשתו בערב פסח ולא רצה לטמא לה דחפוהו חכמים וטימאוהו בע"כ וזהו פירש"י מצוה היא על הב"ד לכוף אותו ולטמא אותו זולת בשאר מצות וק"ל:

פרשת בחוקתי אם בחוקותי תלכו פירש"י יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ועשיתם אותם הרי קיום מצות אמור הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה. וכדי להבין דברי רש"י וחידותיו במה שהתחיל בלשון יכול כו' מדכתיב ועשיתם אותם לא סלקא אדעתן לומר דהאי אם בחקותי תלכו תפרש על קיום מצות ומה היה חסר כשיאמר רש"י כפשוט אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה אלא רש"י ז"ל תיקן בזה הרבה ולהחזיק דברי חז"ל שנמנו ורבו אי מעשה גדול או תלמוד גדול ונמנו ורבו שתלמוד גדול שהלמוד מביא לידי מעשה וליכא מדה דלא רמז משה באורייתא לפיכך בא רש"י והראה לנו שמכאן הוכחו שתלמוד גדול ממעשה והוא מבואר ע"פ הא דאמר דוד הע"ה בתילים סימן מ' לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלה כו' דלכאור' דברי דוד סותרים זה את זה מתחילה אמר דוד שכל כוונתו לעשות רצון ה' בקיום המצות ותורת ה' יהיה מונחים תוך מעיו ושלא יהיה עמל בתורה רק יהיה נזהר בקיום המצות במעשה ואח"כ הוא מסיים ואמר בשרתי צדק בקהל רב ודרשו חז"ל הובאו בילקוט ויקהל מלמד שהיה דוד פותח ודורש לפניהם דברים שלא שמען אוזן מעולם דמשמע דניחא לי' בתלמוד יותר מקיום המצות שאמר הנה שפתי לא אכלה ויתבאר בנקדים הא דאמרו בגמרא וכבוד עשו לו במותו זה חזקי' שהניחו ס"ת על מטתו ואמרו קיום זה מה שכתב בזה ומקשי הגמרא לימד זה מה שכתב בזה לא נאמר אלא קיום דמשמע מעשה עדיף והלא נמנו ורבו שתלמוד גדול יותר ממעשה ומשני הא לאיגמורא הא למיגמר הא דמעשה גדול יותר מתלמוד היינו כשהוא לאיגמורי ר"ל כשאדם לומד בפני עצמו אז מעשה יותר גדול מתלמוד משא"כ כשאדם לומד ברבים וזהו למיגמר לאחרינא הוא תלמוד גדול ועפ"ז מכוונים דברי דוד הע"ה בטוב טעם ודעת וכה משפטו לעשות רצונך אלהי חפצתי ר"ל אימתי חפצי לעשות רצין אלהי במעשה כי מעשה גדול היינו כשתורתך יהיה בתוך מעי והוי לאיגמורי אז חפצי יותר במעשה מתלמוד משא"כ בשרתי צדק בקהל רב ד"ל בשעה שאני עומד לבשר צדק בקהל רב והוי למגמר לאחרינא אז תלמוד גדול ממעשה הנה שפתי לא אכלה למען קיים מאמרו של הקב"ה אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה וזהו כוונת רש"י ז"ל ע"פ מאמרי חז"ל שזכרנו כי יש בכאן שני דברים ר"ל תלמוד ומעשה שנאמר אם בחוקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם שהוא תלמוד ומעשה שהוא קיום מצות ואין אני יודע איזה גדול משניהם לפיכך התחילה התורה להתנות בלשון אם בחוקתי תלכו שהוא ציווי על עומלי תורה להורות שעיקר רצון ה' שתהיו עמלים בתורה כי תלמוד גדול ממעשה דאלת"ה ה"ל לכתוב בחוקותי תלכו כשאר מצות התורה ומדוע כתבה התורה דרך תנאי אם בחוקתי תלכו אלא ר"ל שעיקר התנאי היה עם ישראל ליתן להם גשמים דוקא באופן ובתנאי זה אם יהיו עמלים בתורה וז"ש יכול כו' כי רוצה להוכיח שעיקר התנאי היה אצל עמלי התורה וזה"ש הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה ר"ל שעיקר התנאי לא היה אלא כשתהיו עמלים בתורה וק"ל:

השתא דאתית להכא הא דאמרה התורה אם בחוקותי תלכו שהוא לשון תנאי שהתנה הקב"ה עם ישראל אם יקיימו התנאי יתן להם הברכות ואם לאו לאו יתבאר אגב קושי' עצומה הא דכתבה התורה כאן בלשון גשם שנאמר ונתתי גשמיכם בעתו ולא הזכיר מטר כמו שמוזכר בכל התורה כולו לשון מטר ולא גשם ויתבאר בהצטרף דברי מפורשי התורה ובשם בעל עשרה מאמרות דמקשה מה בין גשם למטר הלא מטר היינו גשם ומפרשו מטר הוא ע"י הקב"ה בעצמו שנאמר ונתתי מטר