חלקי אבנים ל

נתכפר לך וכן בישראל נאמר ואל בני ישראל תדבר קחו שעיר עיזים וגו' קחו דייקא כדי שתהיה קיחה זו כפרה על אותה קיחה שגרמו שיקח אהרן מידם דוקא בכדי שיצליחו שיצא העגל והבינהו:

מ"ו הגאון מוהר"ר העשיל זצ"ל העמיד דרשתו על תיבת להודיע מ"ש רש"י להודיע שהקב"ה מכפר וגו' והוא ע"ד הגמרא במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת כי היכי שלא לבייש השבים והרואה יאמר עולה הוא מקריב ומפרש הגמרא הני מילי בשאר חטאת אבל בע"ז חייב להודיע לרבים שחטא בע"ז וליכסוף כי כיסופו הוא כפרתו וזה"ש להודיע דקשה לרש"י קושי' הנ"ל האיך צוה הקב"ה ליקח קרבן חטאת בגלוי הלא כסיפה להו בזה כי ידעו כולם שעבדו ע"ז לזה כתב רש"י להודיע וכך אמר הקב"ה כוונתו שיודיעו עוונם לרבים כי זהו כפרתו שידעו ובזה אכפר להם וזהו שכתב רש"י שהקב"ה מכפר לך ע"י זה על מעשה עגל שעשה והוא נכון:

(רש"י) ואת חזה התנופה פירש"י של שלמי הציבור תאכלו במקום טהור וכי את הראשונים אכלו במקום טמא אלא הראשונים שהם ק"ק הוזקקו אכילתם במקום קדוש אבל אילו אין צריכין תוך הקלעים אבל צריכין הם לאכול תוך מחנה ישראל שהוא טהור מלכנס שם מצורע מכאן שקדשים קלים נאכלין בכל העיר. וקשה הלא משנה שלימה היא בזבחים פ' איזה מקומן זבחי שלמי ציבור נאכלין לפנים מן הקלעים ופירשוה אחי וראשי המופלג בתורה מוהר"ר נפתלי הירש ז"ל כמו שפירש"י שם זבחי שלמי כשבי עצרת ובגמ' יליף כשבי עצרת הם ק"ק ולפיכך הם נאכלים לפנים מן הקלעים מה שאין כן שאר שלמי ציבור הם קדשים קלים וכדאיתא במשנה ג' שם שלמים קדשים קלים הם ונאכלים בכל העיר:

(רש"י) מבשרם לא תאכלו פירש"י אין לי אלא אלו שאר בהמות טמאות שאין להם שום סי' טהרה מנין אמרת ק"ו ומה אילו שיש להם סי' טהרה אחד אמרה התורה מבשרם לא תאכלו ק"ג שאר בהמות טמאות שאין להם שום סי' טהרה כו'. לכאורה פירש"י דבר תימא הוא מה מקשה מתחילה כי האיך יעלה על הדעת אם בסימן א' טריפה יוכשר' אפי' בלתי סימן כלל עד שהוצרך ללמוד ק"ו על זה ויראה לי לפרשו ע"פ הא דאי' בגמר' הביאו גם רש"י פה הא דאמרה התורה מבשרם לא תאכלו ולא אמרה סתם לא תאכלו מהם אלא לומר לך על בשרם הוא בלאו אבל לא על גידין ועצמות דגידין ועצמות של חזיר וגמל אינו בלאו נמצא ע"ד זה מקשה רש"י בטוב ומדקדק במלת מבשרם לא תאכלו וה"פ מדאמר קרא מבשרם לא תאכלו ומה היה חסור באומרו מהם לא תאכלו אלא וודאי דלהכי אתא האי מבשרם ללמד שעל בשרם הוא בלאו אבל לא גידין ועצמות נמצא מקשה שפיר אין לי אלא אלו ר"ל חזיר וגמל שגידין ועצמות שאינו בלאו לפי שאין להם שני סימני טהרה הבשר אסור ומאחר שיש להם סימן טהרה אחד לפיכך עצמות וגידין אינו בלאו אבל שאר בהמות טמאות שאין להם שום סימן טהרה מנין ר"ל מנין שעל בשרם הוא בלבד בלאו וגידין עצמות אינן בלאו דלמא הכל הוא בלאו אחר שאין לו שום סימן טהרה אז אפי' גידין ועצמות בלאו ומשני אמרת ק"ו ר"ל מדלא כתבה התורה אצל שאר בהמות טמאות שאין להם שום סימן טהרה שהם אסורים וסמך על הק"ו דהיינו ללמוד מחזיר וגמל דרך ק"ו הנ"ל שאר בהמות טמאות שלא לאכלם א"כ אי הוי אמינא בהמות טמאות שאין להם שום סי' טהרה אז אף גידין ועצמות אסורות למה העמיד הקרא ללמדו מכח ק"ו מחזיר וגמל האיסור הלא כל מקום מילתא דאתי' בק"ו אמרינן גם דיו לבא מן הדין להיות כנדון ויהיה נלמוד מחזיר וגמל שרק בשרם הם אסורים אבל לא על עצמות וגידין ובאמת בשאר בהמות טמאות אף עצמות וגידין אסורין אלא מדלא כתבה התורה בשאר בהמות טמאות שהם אסורים והניחם דוקא ללמוד ק"ו מחזיר וגמל בוודאי כוונת השם הוא ללמוד הק"ו והדיו כדי שגידין ועצמות אינו בלאו ודוק כי נכון הוא:

פרשת מצורע (רש"י) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם פירש"י בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב כו' וקשה מה בשורה שייך בזה כי מה היה חסר באומרו ונתתי נגע צרעת וגו' כי האמוריים הטמינו כו' והאי לשון בשורה להם דברי מותר המה אף בלא בשורה יהיה להם שמחה בהמוצאם ונראה לי שרש"י ז"ל תיקן בזה הרבה דקשה מאחר שחז"ל אמרו אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה ולפי סדר הפרשיות אנו רואים בהיפך שהרי בתחילה כתיב פ' נגעי