חלקי אבנים כט

כי חביבי מצוה בשעתא אף בתרי קלא משתמע מחמת אותו חיבה. תו איתא בזוהר בעידנא דהוי יעקב עסק באורייתא משתמע תרי קלא כד"א הקול קול יעקב. והנה כל כוונת רבקה הצדיקת היה שמוע דברי תורה מיעקב בנה אך כשהיה יעקב עסק באורייתא אשתמע תרי קלא וק"ל בתרי קלא אינו משתמע. ומאי תקנתא לעשות לעצמו חיבה כדי שמחמת אותו חיבה ישתמע קולו אף היות תרי קלא נמצא זהו כוונת המדרש דקשה לי' בקרא במה ששינה הקרא לשונו בין אהבת יצחק לאהבת רבקה ביצחק נאמר ויאהב יצחק את עשו כו' היה לו לומר גם ברבקה ותאהב רבקה את יעקב מאי ורבקה אוהבת דמשמע שהיתה מתפעלת לאהוב את יעקב האי התפעלות למאי אתא לפיכך בא המדרש להגיד טעם התפעלות שהיה בהכרח כי כל פעם שהיתה שומעת קולו של יעקב ובעידנא דעסיק יעקב באורייתא אשתמע תרי קלא כדאמרן בשם הזוהר ובתרי קלא לא משתמע אם לא ע"י חיבה לפיכך הוכרחה רבקה להיות שמתפעלת לחיבה כדי שתוכל לשמוע ד"ת מיעקב בכל פעם ומה מאד יומתק לשון המדרש בכל פעם שהיתה רבקה שומעת קולו של יעקב קולו דייקא היתה מוספת אהבה על אהבתה כדאמרן וזהו כוונת רש"י גם כאן בהצטרף עוד דברי הזוהר כ"מ שנאמר ויאמר הוא קול של רחמים וכ"מ שנאמר וידבר הוא קול של דין וכאן נאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו לאמור והוי באותו דיבר תרי קלא קלא דדינא וקלא דרחמי והוי קשה לרש"י מה תועלת היה למשה כשהקב"ה דיבר עמו ונשתמע באותו פעם תרי קלא הלא בתרי קלא לא משתמע כלל לפיכך בא רש"י ותיקן כל זה לכל הדברות ולכל האמירות ר"ל בכל פעם שהיה דיבור ואמירה בפעם אחת קדמה קריאה שהוא לשון חיבה אשר ע"י אותו חיבה ישמע אף בתרי קלא והבינהו:

(רש״י) אדם כי יקריב מכם קרבן לה' פירש"י אדם כי יקריב מכם בקרבנות נדבה דבר הענין. אדם למה נאמר אלא מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל כו'. מקשים המשכילים מדוע מהפך רש"י סדר פירוש הכתוב ה"ל לרש"י להתחיל בפירושו אדם למה נאמר ואח"כ ה"ל לפרש על כי יקריב מכם והנה כבר הארכנו במקום אחר פלוגתא דהנהו תנאי אם שלמים הקריבו בני נח או עולות ופלוגתתם תלוי' בהנהו תנאי אם גוים קרואים אדם או לאו כי הא דאיתא בתנא דבי' אלי' אדם כי יקריב למעט את הגוים בשלמים כי גוים אינם מקריבים אלא עולות וס"ל כרשב"י דגוים אינם קרואים אדם אבל לתנא דפליג עליו וס"ל דגוים קרואים אדם א"כ לא בא אדם למעט גוים בשלמים ולעולם הקריבו ב"נ שלמים והשתא דברי רש"י נאמרו בטוב טעם ודעת דבל"ז לא היה יכול רש"י להקשות אדם למה נאמר די"ל דאדם בא למעט את גוים בשלמים כי גוים אינם מקריבים שלמים אלא עולות דס"ל כרשב"י דגוים אינם קרואים אדם אבל השתא מוכרחים אנו לומר כי יקריב מכם בקרבנות נדבות הכתוב מדבר ובני נח הקריבו שלמים כי בני נח נקראים ג"כ אדם א"כ קשה אדם למה נאמר ומשני אדם בא להורות מה אדם הראשון וק"ל:

פרשת שמיני (רש״י) קח לך עגל וגו' פירש"י להודיע שהקב"ה מכפר לך ע"י עגל זה על מעשה עגל שעשה והוא דבר תימא הרי לכל דברי חכמינו ז"ל מדרשים וגמרות מצינו שאהרן לא חטא מאומה באותו מעשה כמ"ש אהבת צדק ותשנא רשע ע"כ משחך אלהים שמן ששון מחבירך כך אמר הקב"ה ידעתי כוונתך רק להציל את בני חייך מפלטין שלי לא תזוז א"כ אחר שלא חטא אהרן כפרה זו למאי אתא תו קשה מה היה מקרא חסר באמרו זה קרבן אהרן עגל בן בקר לחטאת וגו' האי קח לך שאמר מיותר הוא והוא מבואר ע"פ הזוהר שכתב אילו לא לקח אהרן הזהב מידם אלא שהיה מניחים תחילה על הארץ לא היו מצליחים שנאמר ויקח אהרן מידם לפיכך ויצא העגל הזה נמצא עיקר עונו של אהרן היא הקיחה לבד ואינו צריך כפרה כי אם על הקיחה לבד וז"ש קח לך עגל בן בקר אני מצווך ליקח עגל דוקא דרך קיחה למען להיות לך כפרה על אותה לקיחה שלקחת מידם ויומתק מאוד לשון רש"י שלא ישנאך בבואך למקדש ולכאורה הוא נגד השכל אחר שהכפרה באה אחר מעשה משפט הקרבן ואהרן הלך לפנים להקריב הקרבן ועדיין בבואו למקדש לא היה לו כפרה ומדוע לא ישנאה אותו השטן בבואו כי עדיין לא נתכפר לו אבל הא דאמרנו שכפרתו הוא בקיחה קח לך וגו' נמצא היה לאהרן כפרה על עונו שעשה בקיחה שנאמר ויקח מידם וגו' תיכף קודם ביאת המקדש וימתקו דברי רש"י שלא ישנאך השטן בבואך למקדש כי בקיחה כבר