חלקי אבנים כו

והתורה אמרה יביאהו עד פירושו שיביא דוקא שני עדים ויפטור משבועה דאורייתא א"כ כיון שאנו צריכין לפטור משבועה דאורייתא שנים מנ"ל לתרומת הדשן שעד א' פוטרו ואין להעלות על הדעת להקשות על רש"י ז"ל מנ"ל דפירשו שנים שהרי הכתוב אומר בפי' עד דמשמע עד א' זה אינו דרש"י ז"ל לשיטת הגמרא אזיל כ"מ שאמרה התורה עד שנים משמע עד שיפרט לך הכתוב א' וצ"ע כדכתבנו אף שיש לתקן דברי תרומ' הדשן ולומר דסבר אולי שבועת שומרים חמורה משאר שבועות דאורייתא דעד אחד אינו מועיל לפטור דבכמה דברים חמורה שומרי זהו סברא קלושא וצ"ע:

(רש"י) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי פירש"י כאן נתבשרו שעתידין לחטוא כו' אל המקום אשר הכינותי פירש"י ומדרשו כבר מקומי ניכר כנגדו. הנה דברי רש"י ז"ל צריכין ביאור מהו זה לשון כבר מקומי ניכר כנגדו וביותר קשה במ"ש כאן נתבשרו שעתידין לחטוא מה שייך לומר בחטא לשון בשורה ועיין לקמן בדרוש נפלא דברים הנוטים לאמת:

פרשת תרומה (רש"י) תחשים מין חיה היה ולא נזדמנה אלא לפי שעה כי הנה בסקירה ראשונה נראין דברי רש"י ז"ל סותרים דברי חז"ל הובא במס' שבת ושאר מקומות דאיתא שם תחש שהיה בימי משה לא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא או מין בהמה הוא ומדקרן אחת היה לו במצחו ש"מ דכשירה הוא כו' נשמע מזה שלא הכריעו בה חכמים אם מין חיה או מין בהמה ומדוע הכריע רש"י ז"ל כאן שמין חיה הוא תו קשה הא דכתב רש"י ולא נזדמנה אלא לפי שעה כו' למאי אתא פי' זה לתקן מה איפכת לנו אם הית' לפי שעה לבד או לא ויראה לי דקושי' חדא פרוקא לחברתי' ודברי רש"י ז"ל נכונים הם כי רש"י בא להחזיק דבר חז"ל שאמיתיים המה דלא תטעה ולומר הלא יש להכריע שתחש ההוא מין בהמה היה ולא חיה ומדוע נסתפקו חז"ל בתחש מדאמרו חז"ל במקום אחר זאת החי' אשר תאכלו בהמה בכלל חי' היא א"כ מדוע אמרה התורה זאת החי' אשר תאכלו ולהורות שבהמה בכלל חי' אמרי' תאמר זאת הבהמה אשר תאכלו ויהיה נכללת חיה בכלל בהמה אלא היינו טעמא דלמדה תורה דרך ארץ לתפוס לשון הקצר דבהמות כשירות רבים המה וחיות כשרות מועטין המה ותפס לשון הקצר ובהמה בכלל בהמה א"כ מזה יהיה מוכח דתחש מין בהמה היה ולא מין חי' דאלת"ה קשה אי אי' היה מאחר דכשירה היה כדאמרן הוי לי' למכתב תחש בין חיות הכשירות אלא מדלא כתבה התורה בין חיות טהורות ש"מ דמין בהמה כשירה היה ובהמות כשירות אין הכתוב פורטן כדאמרן ומדמוכרח לומר כן שמין בהמה כשירה היתה קשה מדוע לא הכריעו בה חכמים ולפיכך בא רש"י להחזיק דברי חז"ל שדבריהם צדק ואמת שאין שום הכרע בתתש לומר שמין בהמה הוא דאפשר לומר שמין חי' הוא והא דלא כתבה התורה תחש בין חיות הכשרים היינו טעמא דלא נזדמנה אלא לפי שעה והתורה כתבה זאת החי' אשר תאכלו לדורות הבאים השייך לאכילה וזו לא נזדמנה אלא לפי שעה א"כ אין להכריע אם מין חי' או מין בהמה והוא נכון:

(רש״י) והבריח התיכון וגו' פירש"י אורכו ל' אמה ע"ש. ולכאורה יש במדרש פ' ויגש שהבריח היה ל"ב אמות וז"ל המדרש קודם שהלך יעקב למצר ליזה לקוץ ארזים א"ר ברכיה והבריח התיכון שנים ושלשים אמה היה מהיכן מצאו אותו לשעה אלא שהיו גנוזים עמהם מיעקב עכ"ל. ונ"ל דרש"י כוון לאמת שאורך הבריח שלמים אמה היו והא דאמר רב ברכיה שנים ושלשים פלגא דיבורא וכך הם דברי ר' ברכיה והבריח התיכון שנים היה ר"ל שני בריחים היו ושלשים אמה היה בה ר"ל בכל בריח ובריח משני הבריחים הללו היה שלשים אמה ומקשה מהיכן מצאו כו' והבינהו:

פרשת כי תשא (רש"י) זה יתנו כל העובר על הפקודים פירש"י שהראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואמר לו כזה יתנו. יש להקשות במ"נ אם היה המטבע מחצית שקלים מצויים שם א"כ מדוע נתקשה משה עד שהראה לו מטבע של אש הוי לי' לראות המטבע ההוא אחר שהיו מצוים לאותו זמן ואם לא היו מצויים לאותו זמן הל"ל להקב"ה לצוות למשה לעשות מחצית שקלים קודם ציווי הנתינה גם קשה לשון הרש"י שאמר הראו לו כמין מטבע של אש מה היה לו חסר באומרו הראה לו מטבע של אש האי כמין מטבע של אש אין לו