חלקי אבנים כה

הוא בא על ידך ר"ל בשבילך הוא על שאין אתה שואל להקב"ה על זה ויומתק לשון רש"י וצוך אלהים ויכלת עמוד ר"ל שאין אתה יכול לעמוד בזה אם לא וצוך ה' להוסיף ולפיכך צא והמלך בו וצוך בוודאי ואם יעכב הקב"ה ולא יצוך זהו בא על ידך שאין אתה שואל בו ואז לא תוכל עמוד והבינהו כי נכון הוא:

הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם שמעתי אומרים לי בשם א"א זקיני מוהר"ר דוד זצ"ל ע"פ הא דאיתא בספר רוח חן שיש ארבע חושים באדם חוש הראות חיש השמע כו' וכשאחד מהחושים מתבטל אז חוש השני מתגבר בכפלים ולפיכך כל כוונת ה' ית' היה שיגבור חוש השמיעה להם בכדי שישמעו מה עשה ביטל חוש הראי' ובא להם בעב הענן כדי שלא יראו כלום ויתגבר אצלם חוש השמועה זש"ה הנה אנכי בא אליך בעב הענן כי היכי שיתבטל מהם חוש הראי' בעבור ישמע העם ר"ל בעבור שכל כוונתי הוא שישמעו העם בדברי עמם והבינהו:

(רש"י) את כל הדברים האלה פירש"י מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדיבור אחד מה שאי אפשר לאדם לומר כן א"כ מה ת"ל עוד אנכי ולא יהיה לך אלא שחזר ופירש. כאן הבן שואל להבינו אחר שהקב"ה אמר עשרת הדברות בדיבור אחד מאי שא״א לאדם לומר כן משא״כ צורך ואם הוא צורך שיהיו שומעים כל דיבור מפורש ומדוע לא פירש יותר משתי דברות. והנראה בעיני כוונת רש"י הוא במה דפירש רש"י ז"ל את כל הדברים האלה לאמור מלמד שהיו מוכרחים להשיב להקב"ה על כל דיבור ודיבור על הן השיבו הן ועל לאו השיבו לאו ואזל רש"י בפירושא לשיטתו מאחר שהקב"ה הראה כחו וגבורתו שאמר עשרת הדברות בדיבור אחד שנא' וידבר אלהים את כל הדברים האלה ואמר לאמור שישיבו על הן הן ועל לאו לאו ולאחר שאי אפשר לאדם לומר כן לא היו ישראל יכולים להשיבו כ"א דיבור א' לבד או הן או לאו על כל עשרת הדברות לפיכך הוצרך לחזור ולפרש שני דברות שהוא אנכי ולא יהיה לך בכדי שישיבו על אנכי וגו' הן ועל לא יהיה לך לאו:

פרשת משפטים (רש״י) ורצע אדוניו את אזנו במרצע פירש"י הימנית כו' ומה ראה אוזן לירצע אלא אוזן ששמע בהר סיני כו' הנה כל המפרשים מתחבטים כאן למה מקשה רש"י מה ראה אוזן לירצע אחר לימוד אוזן ימנית ולא קודם לכן ויתבאר בתכלית הפשיט' ע"פ הא דאיתא במהרר"ש במס' קידושי' מרצע גי' ת' וישראל היו במצרים ת' שנה ויצאו משם לחירות לעבוד את ה' כו' ע"כ אמרה התורה ורצע אדוניו במרצע תו איתא באותיות דר"ע כל אברי אדם נבראו באותיות א"ב ואוזן שמאלית נבראת באות ת' ובזה הוא מבואר דבל"ז אי אפשר להקשות מה ראה אוזן לרצוע דהייתי אומר משום דאוזן שמאלית נבראת באות ת' ומרצע הוא ג"כ ת' ולפיכך נרצע באוזן שמאלית משא"כ עכשיו דהכריח רש"י מכח גזירה שוה שאוזן ימנית הוא נרצע ושפיר הוא מקשה מה ראה אוזן דוקא לירצע ומשני משום אוזן ששמע כו':

(רש״י) וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות פירש"י אם יה כהן ורצה לעבוד עבודה תקחנו למות. וקשה אי כי אתא קשה מאי למימרי' וכי היכי יעלה על עת אדם שרצח יניחנו בחיים בשביל עבודה הלא כפיכם וגו' וא"ת שיפה כח העבודה שמצלת הרוצחים עד אחר העבודה א"כ למה תולה הכתוב במזבח דוקא שאמר מעם מזבחי תקחנו למות לכן נראה דהאי מעם מזבחי להכי הוא דאתא דאיתא בגמרא מות יומת דלמא טריפה הוי ומשני דאזלינן בתר רובא. ומנ"ל דאזלינן בתר רובא ומסיק דגמרינן ממזבח דאי לא אזלינן בתר רובא האיך מקריבין ע"ג מזבח בשבת דלמא טריפה הוי אלא בוודאי דאזלינן בתר רובא וזש"ה וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה והוא חייב מיתה ושמא תאמר דאינו חייב מיתה אף שהרגו במזיד דשמא טריפה הרג ובמקום נקב קא נקיב לז"א מעם מזבחי תלמוד שהוא חייב מיתה כי מכאן נלמד דאזלינן בתר רובא כדאמרן וז"ש מעם מזבחי תקחנו למות:

(רש״י) יבאהו עד הטריפה לא ישלם כתב רש"י יביא עדים שנטרפה באונס ולא ישלם. הנחתי הדבר הזה למשכילים להבין הא דכתבה התורה יביאהו עד היינו שיביא שנים לפטרו משבועה. וקשה אם התורה חייבה דווקא שני עדים לפטור ואנן קי"ל כתרומת הדשן דעד א' די לפוטרו מטעם דכשם שעד אחד מחייב שבועה דאורייתא כך ע"א פוטרו אפילו משבועה דאורייתא