חלקי אבנים כד

(רש"י) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה פירש"י ומשה היכן היה מלמד שהיה עומד ומשמש לפניהם תו פי' רש"י לפני האלהים וכי לפני אלהים אכלו אלא כל הנהנה מסעודה שת"ח מסובים בה כאילו נהנה מזיו השכינה. כאן הוא מקום תימא מהא דאיתא בגמרא נשיא שמחל על כבודו כבודו מחל שהרי אברהם שעמד ושמש לפני המלאכים ולדעת אחת נדמה לו כערביים מ"מ היה היתר לשימושו להיותו נשיא כי נשיא שמחל על כבודו כבודו מחל משא"כ מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחל ובתוספו' מוכח שמשה רבינו היה מלך כל ארבעים שנה שהיה ישראל במדבר ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחל א"כ האיך הי' משה עומד ומשמש עליהן אחר שאין כבודו מחל. תו קשה במש"ה לפני האלהים להודיע שכל הנאה מסעודה שת"ח מסובים בתוכה כאילו נהנה מזיו השכינה רמז זה מה בעית הכי ומה שייכות יש כאן לרמז הזה ולכאורה נראה דקושי' חדא פרוקא לחבירת' בנקדים הא דאיתא בגמרא דסוטה נשיא שמחל על כבודו כבודו מחל וכמו שמצינו באברהם אבינו שהיה נקרא נשיא שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכינו והוא עומד עליהם ש"מ נשיא שמחל על כבודו כבודו מחל משא"כ מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחל שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ומקשה הגמרא והרי אגריפס המלך שעמד וקרא ושבחוהו ומדשבתוהו ש"מ דשפיר עביד ומשני מצוה שאני וכתבו התוספות מצוה שאני דוקא מצוה דאית בה כבוד השכינה כמו אגריפ' שעמד בעזרה וקרא משא"כ מצוה אחרת לא ובזה יתבאר הקרא ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חתן משה לפני האלהים וה"פ ויבא אהרן וכל זקני ישראל כו' ומשה היכן היה אלא שעומד ומשמש וכי היכי דלא תקשי הא קי"ל דמלך שמחל על כבודו אינו מחל כ"א דוקא במצוה דאית ביה כבוד שכינה לז"א לפני אלהים וכי לפני אלהים אכלו אלא כל מקום שת"ח מסובים בשלחנו כאילו נהנה מזיו השכינה נמצא מה שעשה משה במה שעמד ושימש הוי מצוה דאית ביה כבוד השכינה ושרי אך הנחתי קושי' זו למעייני' הא דאי' במדרש פלוגתא באברהם אם כמלאכים נדמו או כערביים הלא מכאן מוכח דכערביים נדמו ולא כמלאכים דאילו היו נדמים כמלאכים קשה מנ"ל לגמרא לחלק בין נשיא למלך דלמא נשיא ומלך שוים הם וכשם במשה אף היותו מלך מ"מ היה עומד ומשמש מפני כבוד השכינה כדעת התוספות שזכרנו א"כ גם באברהם נימא הכי הא דעמד אברהם ומשמש לפניהם היינו טעמא דכמלאכים נדמו לו וחד מהמלאכים היה מיכאל וחז"ל אמרו כל מקום שמיכאל נראה שכינה נראת א"כ גם הוא עשה ועמד ומשמש מפני כבוד השכינה אבל אי לאו השכינה שמה לא היה עומד ומשמש כי נשיא ומלך שוים הם ומנ"ל לגמרא לחלק בין נשיא למלך ומדחלקו ש"מ כערביים נדמו לו ואז שפיר יש הוכחה לחלק בין נשיא למלך שהרי אברהם עמד ושמש לפניהם אף שכערביים לבד נדמו לו ולא היה שם כבוד השכינה ובמשה שהיה מלך עמד ושימש מטעם היות משמש מפני כבוד השכינה ולולי כבוד השכינה היה אסור לעמוד ולשמש ש"מ נשיא שמחל על כבודו כבודו מחל שהרי אברהם נשיא היה ועמד ומשמש אף לפני ערביים משא"כ מלך שמחל על כבודו אינו מחל והא דשמש משה לפניהם היה מפני כבוד השכינה א"כ מוכח דכערביים נדמו לו ולא כמלאכים אם כן מדוע מוטלים בספק אם כערביים נדמו לו או כמלאכים נדמו לו וצ"ע:

(רש״י) וצוך אלהים פירש"י המלך בגבורה אם מצוה אותך לעשות כן תוכל עמוד ואם יעכב על ידך לא תוכל עמוד. צ"ע בדברי רש"י שכתב לשון שלילה ועו' ואם יעכב על ידך מה היה חסר באומרו אם מצוה אותך לעשות כן תוכל עמוד ואם לאו לא תוכל עמוד אלא הענין הוא דרש"י ז"ל תיקן בזה שתי קושיות עצומות על דברי יתרו הראשון הוא במ"ש יתרו כי לא תוכל עמוד בוודאי ואם הוא כדבריו מדוע לא ציווהו ה' והניחו בדבר שאינו יכול לעמוד בו ומדלא ציווהו ש"מ דאפשר לעמוד בו והאיך אמר יתרו לא תוכל עמוד תו קשה במ"ש יתרו וציווך אלהים דמשמע המלך בו וציווך בוודאי מהיכן ידע יתרו בזה שבוודאי יצוויהו אשר גם מתו דבריו נשמע הספק במ"ש המלך בגבורה כו' אל יתרו ידע כל זה הא דאמרו חז"ל שלשה דברים לא נצטווה למשה עד שמשה ישאל עליהן והן דינין ונחלאות ופסח שני לפיכך אמר יתרו בודאי לא תוכל עמוד בהן והא דלא ציווך אלהים לכתחילה להוסיף דיינים ויהיו נושאים אתך טעמא הוא כהא דזכרנו שהוא א' משלשה דברים שלא נצטווה עליהם עד שישאל עליהם ולפיכך אמר למשה בטח צא והמלך בגבורה וציווך בוודאי אלהים להוסיף לך דיינים כי כל מה שהקב"ה מעכב ואינו מצווך להוסיף דיינים