חלקי אבנים כג

החמה ג"כ היינו טעמא כהא דאמר ריב"ק בעודה ארוסה נותן לה מתנות מועטת נמצא הקב"ה גדול ולכך בא עתה להתגייר ולא קודם לכן והוא נכון. או נוכל לומר עוד טעם אחר על ששמע קריעת י"ס לפיכך בא ולא קודם לכן בנקדים הא דאיתא במדרש כשהיו ישראל ומצרים תוך הים היה שר (של) עוזא עומד ומקטרג ואמר הללו עע"ז והללו עע"ז כו' מדוע הללו טבעו והללו נצולו מה עשה הקב"ה מסר לאותו מקטרג את איוב ובהדי דמתגושש עם איוב העביר הקב"ה את ישראל מתוך הים משל למה"ד דומה לרועה שבא זאב לעדרו וראה שהזאב אינו סר מעדרו והיה מתיירא שלא יחטוף הזאב מצאנו מה עשה הרועה מסר לזאב תיש א' שכחו רב ועצום ובהדי דמתגושש הזאב עם התיש העביר צאנו לעבר הנהר ואח"כ משהעביר צאנו לעבר הנהר הלך להציל גם את התיש כך הקב"ה אחר שראה קיטרוגו של עוזא גדול במאוד מסר להמקטרג תיש א' וזהו איוב ובאשר שהמקטרג היה מתגושש עם אותו תיש ולא יכול לו העביר הקב"ה את צאנו צאן מרעיתו ואח"כ הציל גם את איוב עכ"ל המדרש. המדרש הזה עומד וצווח דרשונו שלא יחזיקו בי מתעוללים לומר היתכן לומר כן איוב היה צדיק גמור כמ"ש אחז"ל גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם מדוע ימסור הקב"ה את איוב בשביל ישראל שלא היו ראוים להצילם כי היו עובדי ע"ז ומגדלי בלורית כמו מצרים אלא מוכרחים אנו לומר איוב היה חייב להיות נידון ביסורין בשביל שהיה שותק באותו עצה של בלעם ויתרו אצל פרעה נתן לו הקב"ה אותן יסורין עתה בעת שישראל היו בצרה ונשתתק המקטרג וניצלו ישראל בחמלת ה' עליהם והנה יתרו עד היום לא בא לקבל שכר בריחתו שמא די לו שניצל מאותו עצה ואין שכר ועונש באותן אנשים שישבו בעצה ההוא אבל עכשיו שמע קריעת ים סוף ונתקשה לו האיך ניצולו אחר היותם רעים וחטאים כמותם אלא בודאי זאת עמדה להם שנמסר איוב ליסורים ונשתתק המקטרג כדאמרן וקשה בשביל ישראל שלא היו ראוים להנצל יהיה צדיק גדול כזה נמסר ליסורים אלא בודאי שכבר נתחייב יסורין בשביל ששתק באותו פעם ונתפרע לו עתה לפיכך אחר ששמע יתרו היסורים שבאו על איוב בשביל שתיקתו בא הוא עכשיו לקבל ג"כ שכר בריחתו וזהו קריעת ים סוף שמע ובא לקבל שכרו (רש״י) כי הוציא ה' פירש"י זו גדולה מכולם כו' וקשה מנ"ל לרש"י שהוצאת מצרים גדולה מכולם ויראה לפרשו כוונת רש"י הוא בזה כי שם נאמר וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים שהוא מדת הדין וכאן הוא אומר כי הוציא ה' ממצרים שהוא מדת הרחמים ובא רש"י ז"ל ופירשו כי במכת מצרים גם מדת הדין הסכים להלקותם כי נתמלא סאתם מרוב מעשיהם אשר הגדילו לעשות למרות פי ה' לכך נאמר את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו בעשרה מכות משא"כ להוציא את ישראל לחירות בזה לא הסכים מדת הדין מטעם כי גם ישראל לא טובים היו ממצרים כדעת המדרש הללו עע"ז והללו עע"ז מ"מ לאהבת וחיבת קודש אברהם אבינו להבטחתו הוציאם ה' ממצרים במדת הרחמים וזה שאמר בלעם אל מוציאם ממצרים כידוע שמדת אל הוא רחמים אלהים הוא מדת הדין נמצא שמדת אלהים מדת הדין לא הסכים להציל את ישראל ולהוציאם ממצרים כי לא היו ראוים להצלה זו ולהוצאה זו וזהו שכתב רש"י על פסוק כי הוציא ה' את ישראל זהו גדולה מכולם ר"ל אף שלא הסכים מדת הדין ואעפ"כ יצאו בחמלת ה' זהו גדול מכולם:

(רש"י) כי בדבר אשר זדו פירש"י כתרגומו כו' ורבותינו דרשו בקדירה שבשלו בה נתבשלו הנה כבר כתבנו בפ' שמות שעיקר התחכמות של פרעה ויועציו היה שיהיו נידונים במים בכדי שלא יוכל הקב"ה לדונם כלל להיות הקב"ה דן דווקא מדה כנגד מדה ובלעם יעצו להיות לישראל דין ארוסה והפוגע בהן חייבים סקילה נמצא אם ירצה לסקלם כדינם לא יהיה מדה כנגד מדה ואם יטבעם במים ויהיה מדה כנגד מדה גם זה אי אפשר כי דין מים הוא חנק ודינם הוא סקילה כדאמרן ואם ידונים במים ובאבנים הלא בשתי מיתות נידונין בחמורה מה עשה הקב"ה הביאם תוך המים בכדי שיהיה מדה כנגד מדה ועיקר (מיתתם היה סקילה שמן המים נעשו אבנים והרגן וכיון שעיקר מיתתם היה סקילה מוכח שישראל הם בטה"ז סוג ארוסה להקב"ה ושפיר תשובת ר"י בן קרחא שהקב"ה הוא גדול מכל אלהים והא דלא נתן להם כי אם מתנות מועטים היינו היותם ארוסה ובימי הארוסה מגיע לה כ"א מתנות מועטות לז"א עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים אחר שאני רואה שהקב"ה דין ארוסה נוהג בהן ודן את מצרים בסקילה והא דהביאם תוך הים היה מטעם כי בדבר אשר זדו ר"ל כי היכי שיהיה מדה כנגד מדה בקדירה שבשלו בה נתבשלו והבינהו: