חלקי אבנים כב

אלא משתנה היה טעמו לנטחנים ולנדכאים ולמבושלים ואין לומר שגם הא דכתב רש"י כאן פירושו גם כן הכי שיעלו במחשבתם מערב שבת כל מה שרוצים לאכול בשבת ובאמת לא באו לידי אפיה ממש זה אינו שהרי יש פלוגתא בין רש"י ז"ל ובין אבן עזרא הביאום הרמב"ן בסדר זה. וז"ל אשר תאפו אפו פירש"י אפו היום הכל על שני ימים כו' ורבי אברהם אמר את אשר תאפו כמנהגם אפו לכם היום ואת כל העודף שהוא עומר שני השייך למחר הניחו עד הבוקר ולא הגיד מה יעשו ממנו ובבוקר אמר להם שיאכלוהו חי מבלי שיאפו או יבשלו בפרור עכ"ל. ש"מ שפלוגתתם הוא שרש"י סבר שהיו מבשלים הכל על שני ימים וא"ע סבר שבערב בשלו על ליל שבת לבד ולמחרתו ביום השבת היו אוכלין המן חי כמנהגם והרמב"ן כתב שדעת רש"י עיקר ע"ש. א"כ דברי רש"י סותרים זה את זה וצ"ע וכדי שלא להוציא את המעיין חלק אכתוב לפיע"ד ואתקן דברי רש"י כי ישרים הם ע"פ הא דמצינו דברי חז"ל חמשה דברים לא היו טועמים במן כמו שומין וכדומה לו כו'. ובזה יפה כתב רש"י בפ' בהעלותך מעולם לא בא המן תוך הפרור לבשל או לאפות תוך התנור ומי שרצה לטעום במן טעמים אחרים היה מעלה בדעתו בשעת אכילתו אותו מין שמתאוה לטעום רק מפני אזהרת שבת היה משה רבינו מוכרח לצות להם את אשר תאפו אפו היום ואת אשר תרצו לבשל בשלו היום על שני ימים כי פן ואולי יחפוץ איזה איש לטעום ביום השבת בשעת אכילת המן מיני שומים ודומיהן וזה אי אפשר כי טעם שומים ודומיהן אינו מעלן במחשבתם כי אם דרך בישול דוקא או ע"י אפי' כדאמרן ויבאו ח"ו לידי חילול שבת ע"י בישול או אפי' ממש ביום השבת לפיכך בא משה רבינו והזהירם כל מי שירצה לאפות או לבשל מטעם שומים ודומיהן שאינו מעלה טעמם במחשבה כ"א דרך בישול דוקא יבשלנו או יאפנו היום על שני ימים ר"ל שני עומרים יבשל הכל בערב שבת על שני ימים בכדי שלא יבואו לידי בישול ביום השבת אבל מי שלא ביקש לטעום שומים ודומיהן בשעת אכילתו ביום השבת לא בא המן מעולם לא ברחי' ולא בקדירה ולא במדוכה אלא משתנה היה טעמו לנטחנים כו' והבינהו:

פרשת יתרו (רש״י) וישמע יתרו פירש"י מה שמועה שמע ובא להבין דברי רש"י שהקשה מפני מה לא בא להתגייר קודם קריעת ים. נקדים הא דכתבנו בקצרה למעלה פ' שמות שנאמר הבה נתחכמה לו והיה שלשה יועצי פרעה בלעם איוב יתרו בלעם שיעץ נהרג יתרו שברח זכה ונטל שכרו שישבו בניו בלשכת הגזית איוב ששתק נידון ביסורין והנה דעת בלעם שיעץ ואמר כל בן היולד היאורה תשליכוהו כבר כתבנו טעמו ריש פ' שמות שאי אפשר להקב"ה להענישם על חטא להיות מדתו של הקב"ה שהוא דן מדה כנגד מדה וישראל הם ארוסה להקב"ה והדין הוא הפוגע בארוסה חייב סקילה נמצא אם ידונם בסקילה לא יהיה מדה כנגד מדה ע"ש ברש"י מ"ש אבל יתרו רוח אחרת היתה בו ע"ד המדרש שההוא מין שאל את ר"י בן קרחא אם אלהיכם גדול מכל אלהים מדוע לא מסר לישראל כ"א הלבנה וכוכבים שנאמר החודש הזה לכם ואי הוי לי' כח גם על החמה היה נותן לכם גם את החמה אלא מדלא נתן לכם החמה טעמו הוא שהחמה אינו ברשותו השיבו ריב"ק ואמר תיפח רוחו דההוא גברא אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שנשא מטרונא בעודה ארוסה נותן לה מתנה מועטת וכשהוא מכניסה לחופה מוסר לה הכל הנה ישראל הם בעה"ז ארוסה שנאמר וארשתיך לי באמונה ולפיכך נתן הקב"ה לישראל מתנות מועטות והם לבנה וכוכבים ולימות המשיח יהיו הנשואים שנא' ובועלך ה' עושיך אז ימסור לה הכל שנאמר והיה אור הלבנה שבעתים כאור החמה עכ"ל המדרש. והנה יתרו מין גדול היה שלא היה ע"ז שלא עבדה וסבר ג"כ שהקב"ה אינו גדול מכל אלהים מהא דנאמר החודש הזה לכם שלא נתן להם החמה כדאמרן ותירוצו של ר"י בן קרחא לא סבירי ליה כי הוא היה מחזיק את ישראל לנשואה ולא לארוסה ומטעם זה ברח ולא הסכים עם בלעם בעצתו שאמר כל בן היולד היאורה תשליכוהו מטעם שזכרנו אדרבה הוא סבר שישראל הם נשואה של הקב"ה והוי כדין הפוגע באשת איש נידון במים שהוא דין חנק ולפיכך ברח כי אמר אדרבה שיהיו נידונים במים כי יהיה מדה כנגד מדה ודינם בחנק ואפשר שהם יבואו תוך המים אך עתה וישמע יתרו מה שמועה שמע קריעת י"ס שמע שהם באו תוך המים ונאבדו אבל עיקר מיתתם לא היה במים כי אם מן המים נעשה אבנים והרגן מטעם היותם ארוסה להקב"ה והיה דינם סקילה והא דהביאם תוך המים הוא מטעם מדה כנגד מדה ונתאמת ליתרו מזה שהקב"ה גדול מכל אלהים והא דלא נתן להם