חלקי אבנים כא

כתיב ומצות על מרורים יאכלוהו ורש"י ז"ל מציין כאן על מצות ומרורים והוא פסוק בפ' בהעלותך בפסח שני ומפרש פי' הנ"ל אלא כוונת רש"י ז"ל להא דאמרו בגמ' מנ"ל דמרור הוא חסה דלמא מרה לא ס"ד מדכתבה התורה בפסח שני על מצות ומרורים יאכלוהו ושינה מהא דכתב בפ' בא אלא שבא הכתוב להקיש מצות ומרורים מה מצה מיני זרעים אף מרור מיני זרעים וכל עשב מר ולפיכך כי היכי דלא תטעה בפירוש המרור מביא רש"י כאן פסוק על מצות ומרורים שבפ' בהעלותך להודיעך ההיקש שכל עשב מר הוא מרור והבן כי נכון הוא:

פרשת בשלח (רש"י) מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו פירש"י בשביל ממונם שהשאילם. וקשה מנ"ל לרש"י לומר שעיקר צעקתם היה הא דשלחו ישראל בשביל ממון השאילם הלא טעמם מפורש בקרא שהוא בשביל העבודה שהיו עובדים להם ועתה בטלה עבודתם אחר שכולם יצאו אלא דרש"י ז"ל בא לתקן קושי' עצומה דאי תימא טעם הוא כדמפרש בקרא בשביל העבודה צעקו מה זאת עשינו וכי שוטים היו הלא כל המכות שהביא הקב"ה עליהם עד שהוכרחו לשלחם היה הכל בשביל שלא לשעבד עוד עמהם יותר ואם מתחרטים על זה ורצונם לשעבדם יחזרו ויבואו המכות מחדש עליהם כמו שהיה ומה ישכירו בזה לכן פירש"י זצ"ל שהיו מתחרטים על הממון שהשאילם ועל שאלת ממון לא היה חל עליהם שום מכה ושום נגישה ואם לא השאילום לא היו יכולין לצאת ממצרים לדעת המדרש דבר נא באזני העם וישאלו כי היכי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו קיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים נמצא אילו לא היה בידם שאלת כסף וזהב לא היו יכולין לצאת כדאמרן ולא היה שום הכרח וכפי' עליהם שישאילו להם ואילו לא היו יכולין לצאת ממצרים אף שהיינו מושכים ידינו מלשעבדם מחמת המכות הנעשה בנו היינו מושכים ידינו מהם והיינו פטורים ממכות ואח"כ היו הם בעצמם משתחוים לנו להיות לנו עבדים וכל זה גרס הממון ששאלנו וזהו שאמר מה זאת עשינו ששלחנו ישראל מעבדינו בשביל ממון שהשאילם:

(רש"י) אל יצא איש ממקומו פירש"י אילו אלפים אמה ולא במפורש שאין תחומין אלא מדברי סופרים ועיקר של מקרא על לוקטי המן נאמר. כבר פרשתי בחיבורי למשניות הנקרא דובב שפתים במשנה ראשונה מסכת שבת גם הבאתיו בקצרה בחיבורי עיר מקלט מצוה כ"ד וכאן מקומו וכדי להבין דברי רש"י ז"ל נקדים רמז נפלא לאלפים אמה הנדרש מתיבת יצ"א כזה י' פעמים צ' הוא תשעה מאות צ' פעמים י' הוא ג"כ תשעה מאות הרי הוא בכללן ח"י מאות אח"כ חשוב צ' פעמים א' א' פעם צ' הרי הוא ק"פ מאות אח"כ חשוב י' פעמים א' א' פעם י' הרי עשרים ובכללן הם שני מאות סך של כולן הם אלפים נמצא יוצא מתיבת אל יצ"א בכללן מספר אלפים והוא רמז נפלא תו כתבו התוספות סוף פ"ק דעירובין דתחומין לאו דאורייתא הוא והלכה כרבי יונתן והכי נקטינן דתחומין אינו אלא מדרבנן והא דכתיב אל יצא איש ממקומו על לוקטי המן נאמר שלא יצא איש עם הכלי ממקומו ללקוט המן וכ"כ התוספות ריש פ"ק דשבת על הא דאמר התנא יציאת שבת ולכאורה יש להקשות על דברי רבי יונתן הא דנקיט הלכתא דהאי אל יצא אינו דאורייתא לפי שהוא קאי על לוקטי המן שלא יוציאו הכלי ללקוט המן אבל יציאתו בלתי כלי אינו איסור דאורייתא. א"כ הוי לקרא לכתוב אל יוציא שהוא קאי על הכלי שלא יוציאו אותו לחוץ ללקוט בו את המן אלא מוכרחין אנו לומר הא דכתבה התורה אל יצא דפירושו הוא שלא יוציא הכלי אך רמז רמזה התורה בתיבת יצ"א לאלפים אמה כי ליכא מידי דלא רמזה משה באורייתא כדאמרן. ובזה יובנו דברי רש"י וכוונתו אל יצא איש ממקומו אילו אלפים אמה ולא במפורש ר"ל שאינו מפורש אלפים אמה אלא דרך רמז שזכרנו שצריכין לדרוש י"פ צ' כו' וכי היכי דלא תקשה מנ"ל לדרוש זה דלמא כפשוטה אל יצא איש ממקומו לז"א זה אינו שהרי תחומין אינו אלא מדרבנן ופירושו של יצא הוא אל יוציא הכלי ללקוט כי על לוקטי המן נאמר. א"כ מדוע לא נכתב בפירוש אל יוציא אלא הא דכתיב יצא רמז רמזה התורה אלפים אמה כדאמרן והוא מדרבנן דוק היטב כי נכון הוא:

(רש"י) את אשר תאפו כו' פירש"י מה שאתם רוצים לאפות היום אפו היום הכל על שני ימים ומה שאתם צריכין לבשל ממנו במים בשלו היום. הקושי' היא גלוי' דסותרים דברי רש"י זה את זה בפ' בהעלותך כתב רש"י וטחנו ברחיים כו' מעולם לא ירד ברחיים ולא בקדרה ולא במדוכה אלא