חלקי אבנים כ

מדקראה למכת ברד את כל מגפותי א"כ מדקשה ק' היא מכולן הוי להתרות בו שהרי במכה שהיא קשה מכולן התרה בהן אלא מדלא התרה בו ש"מ דמכת בכורות קשה מכולן וזהו שכתב רש"י למדנו מכאן שמכת בכורות קשה מכולן מדקראה התורה מכת ברד כל מגפותי ולא התרה בה כ"א במכות בכורות ש"מ שמכת בכורות קשה מכולן. ועוד אפשר לפרש שהוא טעות הדפוס שהי' כתובה לפני המדפיס מכת ברד בר"ת כזה מ"ב ועשה משתי תיבות הללו מכת בכורות. והרואה יבחר את אשר יראה לו:

(רש"י) ויאמר ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח לה' אלהינו פרש"י תועבת מצרים יראת מצרים כו'. ועוד יש לומר שאנו זובחים יראת כו'. ולכאורה שני פירושים הללו הכל חד הוא ובפסוק עצמו הוא אומר שכמעט אינו סובל פירש"י וגם הכפל ל"ל אלא הכי פירושו וכה משפט הכתוב הדר הוא וכך אמר משה אם נזבח מאותן בהמות אשר מצרים זובחים לע"ז זהו תועבה לישראל לזבוח לה' אלהינו ואם נזבח ע"ז שלהן בעצמו לה' אלהינו גם זה אינו כי איך נזבח את תועבת מצרים שהוא ע"ז שלהם לעיניהם ולא יסקלנו ע"כ דרך שלשת ימים נלך וזבחנו לה' אלהינו. והבינהו כי נכון הוא:

(רש"י) כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'. פירש"י אבל תוך העיר לא רצה להתפלל לפי שהיתה מלאה גילולים. הנה כוונת רש"י ז"ל בזה לתרץ קושי' גדולה מפני מה במכת ברד הקפיד משה לצאת חוץ לעיר ולהתפלל שמה ולא בתוך העיר משום שתוך העיר היתה מלאה גילולים ובשאר מכות לא הקפיד משה בתפילתו אם הוא תוך העיר או חוצה לה שהרי לא אמר בשום מכה כצאתי העיר כמו כאן אלא הענין הוא שגילולי מצרים היה צאן כמ"ש משה לפרעה הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו. והנה בכל המכות היה צאן חוצה לעיר נמצא היה חוץ לעיר מלאה גילולים ולפיכך היה תפילתו של משה תוך העיר ולא חוצה לה משא"כ במכת ברד כתיב הירא דבר ה' הניס את מקנהו נמצא היה כל צאן ובקר תוך העיר והיתה העיר מלאה גילולים וחוצה לה הכה הברד לפיכך אמר משה כצאתי העיר אפרוש את כפי אבל תוך העיר היה מלאה גילולים והבינהו:

פרשת בא (רש״י) ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה פירש"י בא והתרה בו רבו המפורשים כאן ואני אומר דרש"י בא ותיקן הרבה בפירושו כי היכי דלא תקשה. הנה בכל מכה שהתרה משה בפרעה קדמה ציווי השם למשה לאמר לפרעה כה אמר ה' ובכאן בא משה בהתראה בלתי ציווי השם לאותו התראה. פן יעלה מחשבת אדם שמשה עשה לפרעה התראה בלתי ציווי השם ח"ו הלא נאמר במשה בכל ביתי נאמן הוא. לכן תיקן רש"י כל זה להורות ולהודיע מדותיו של הקב"ה הוא אחר שהודיע והתרה השם ה' פעמים ואינו משגיח בהתראה שוב הקב״ה מכביד לבו בהתראה ששית ואפשר לומר כוונת הכתוב פעמים שלש עם גבר ר"ל פעמים שלש הם ששה התראות ומאחר שהכביד הקב"ה אחר התראת חמישית שהיא מכת ברד אז אינו חל עליו התראה מהשם ית' כי מה מועיל התראה מהשם אחר שהוא בעצמו ית' הכביד לו שלא ישגיח תו יותר להתראה כפי מדתו רק שהניח הדבר למשה הוא יתרה בו שלא יאמרו שהיה נענש בלתי התראה וזהו שתיקן רש"י ז"ל ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה והתרה בו מעצמך כי אני אינך מצווך להתרות ומפרש ואזיל מפני מה אני אומר לך להתרות בו בלתי צווי שלי ז"ש כי אני הכבדתי את לבו ואחר שהכבדתי את לבו כו' איני כדאי לצוות לך להתרותו כדאמרן והבינהו. ובספרי עיר דוד הארכתי בדברים הנוטים לאמת גם עי' בבית החכמה מ"ש על סימני' שנתן ר"י דצ"ך עד"ש באח"ב. ומכה חמישית שהתרו בו הוא ברד כי שני מכות הראשונים של דצ"ך דהיינו דם צפרדע היו בהתראה וכנים בלתי התראה עד"ש שנים הראשונים שהוא ערוב דבר היו בהתראה שחין היה בלתי התראה. ברד שהיא מכה חמישית היה בהתראה נמצא היו חמשה התראות ובהתראה ששית היה הכבדות לבו ומכוון לדברי המדרש ארשב"ל יסתם פיהם אם ללצים הוא יליץ הקב"ה מתרה באדם פעם ראשונה שני' כו' כך פרעה כיון ששיגר הקב"ה חמשה פעמים ולא השגיח על דבריו א"ל הקב"ה את הקשת ערפך והכבד לבך הנני מוסיף לך כו' עי', שם כי כתבתי דברים הנוטים לאמת:

(רש"י) על מצות ומרורים יאכלוהו פירש"י כל עשב מר נקרא מרור וצווי לאכול מרור זכר לוימררו את חייהם וקשה הנה בפסוק