חלקי אבנים יט

הלהרגני אתה אומר אני רואה שכל כוונתך להרגנו דוקא שהרי כבר הכיתי אותו באגרוף ואתה אומר למה תכה כאילו עדיין לא הכית אותו והוא דבר תימה אלא אתה אומר לשון כזה שעדיין לא הכיתי אותו כדי שיהיה לך רשות להרגני כדאמרן הרץ אחר חבירו להורגו כו' ועד שלא הכהו ניתן להצילו אפי' בנפשו של רודף א"כ כוונתך באמירה זו להרגני וא"ת לו יהי כדברך שכבר הכית אותו א"כ דינך נמסר לב"ד לפיכך השיבו שפיר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו ובמ"נ כוונתך להרגני שלא כדין וז"ש הלהרגני אתה אומר מאחר שאתה אומר למה תכה גם רעיך שהוא רשע כמותך נראין כל דבריך להרגני הן שלא בב"ד או בב"ד אבל מי שמך לאיש שר ושופט עלינו:

פרשת וארא (רש"י) ושמי ה' לא נודעתי להם פירש"י לא נכרתי במדת האמיתת שלי שעלי' נקרא שמי ה' כו' שהרי הבטחתים ולא קיימתים. כאן מקום שאלה ובינת אדם דברי רש"י מדוע תולה אשר לא קיים הבטחתם במה שלא הודיעם שם ה' ויראה כוונת רש"י הוא בזה להא דפליגו הרא"ש ור"ת בענין ה' ה' בי"ג מדות סבר הרא"ש ה' ה' שני מדות הם וארך אפים מדה אחת היא והא דנאמר ה' ה' ר"ל אני הוא ברחמים קודם שחטא אף שהרהר בע"ז אני ברחמים עמו אם לא שחטא ממש בפועל ואני ה' לאחר שחטא וישוב וארך אפים מדה אחת היא שהקב"ה מאריך אף לרשעים שאינו מענישם רק ממתין להם אולי יעשו תשובה וירחם עליהם ולדעת ר"ת ה' הראשון הוא שמו של הקב"ה וה' הנאמר אחר זה היא מדה ראשונה וארך אפים הוא שני מדות כי היכי שיהיה י"ג מידות נמצא לדעת ר"ת מדת ארך הוא קאי על הצדיקים ועל הרשעים לצדיקים הקב"ה מאריך שאינו משלם להם שכרם בעה"ז כי היכי דלהוי שכר מצותם נצחים כאשר הארכתי מזה בסדר מקץ ויגש ולרשעים הקב"ה מאריך אולי יחזרו בתשובה ואינם מענישם תיכף נמצא זהו כוונת רש"י ושמי ה' לא נודעתי להם ר"ל לא הודעתי להם שמי אמיתת שלי ששם ה' הראשון הוא שמי ממילא ארך אפים הוא שני מדות ר"ל שהקב"ה מאריך לצדיקים שאינם נותן להם שכרם בעה"ז אלא שהאבות היו סבורים כהרא"ש ששם ה' ה' הוא שני מדות וארך אפים מדה אחת שהקב"ה מאריך אף אולי יחזרו בתשובה ולדעת הרא"ש הקב"ה נותן שכר בעה"ז. נמצא היה לאבות להרהר אחרי על שהבטחתים ולא קיימתים כי שמי ה' לא הודעתי להם שהוא כדעת ר"ת ולא נכרתי להם במדת אמיתת שלי שעלי' נקרא שמי ה' ומ"מ לא הרהרו אחרי והבינהו:

(רש"י) התפאר עלי למתי אעתיר וגו' ויאמר למחר. רש"י ז"ל מאריך בפירושו ודוחק את עצמו לפרש המשך הפסוק ע"ש ונשאר לפי פירושו קושי' עצומה מה ראה פרעה לשטות הזה אחר שנתן לו משה רבינו הבחירה שיבחר לעצמו זמן על הכרתת הצפרדעים והצפרדעים היו מרחשים בגופו כדאי' במ"ר פ' זו ומדוע הרחיב השוטה הזה הכרתת הצפרדעים עד למחר ולא אמר למשה שיכריתו הצפרדעים תיכף ומיד. אלא יראה בעיני שהתורה כפטיש יפוצץ סלע והכי פירוש הכתוב הדור הוא לכל החוזים בו. הנה פרעה בקש ממשה רבינו על הסרת הצפרדעים והבטיחו לשלח את ישראל כמ"ש העתירו בעדי ואשלח את ישראל. ויאמר משה התפאר עלי למתי ר"ל למתי תשלח את ישראל קבע לי זמן לשלוח את ישראל ואעתיר לך ולעבדיך ולעמך ויסורו הצפרדעים מיד ויאמר פרעה למחר. ר"ל למחר אשלח את ישראל ואתה התפלל על הסרת הצפרדעים תיכף ומיד. ראה אחי והבן הנה מתג נתון בין למתי ובין אעתיר לך וגו' והוא לעד שכדברינו כן הוא והמשך כל הפסוקים מובאים זה אחר זה בטוב והבינהו. אחר שלמדתי זאת מצאתי בחזקוני כעין זה:

(רש"י) כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי פירש"י למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה נגד כל המכות הרב המזרחי גרס ביכורית עיין שם ומאחי הגדול המופלג בתורה כמוהר"ר נפתלי הירש זצ"ל שמעתי בשם הגאון מוהר"ר יעקב זצ"ל אב"ד ור"מ דק"ק לובלין. הנה בסדר שמות כתיב בהתראה ראשונה ואם מאן אתה לשלח את עמי הנה אנכי הורג את בנך בכורך פירש"י היא מכה אחרונה ובה התרה תחילה מפני שהיא קשה מכולם נשמעין מזה שמתרין בתחילה בדבר קשה שבכולן דוקא וכאן אצל מכת ברד נאמר את כל מגפותי וקרא למכת ברד כל מגפותי להיות מכת ברד קשה מכל המכות. לז"א ש"מ שמכת בכורות קשה מכולן דאלת"ה אלא דמכת ברד קשה מכולן