חלקי אבנים יח

מהרה יהיו הנשואים שנאמר ובועליך ה' עושיך ובדין הפוגע בארוסה קי"ל שהוא סקילה וידוע הוא דברי חז"ל שהקב"ה פורע דוקא מידה כנגד מידה וזהו כי פרעה היה מתאוה לכלות ישראל והיה מתיירא מפני עונש אלוהיהם ע"כ אמר פרעה ליועציו הבה נתחכמה לו למושיעין של ישראל באיזה דין נידונו אותם אשר מושיען לא יוכל לדון אותנו ואתפוס כאן בקוצר אמרים שבלעם יעצו לדונם במים שנאמר כל הבן היולד היאורה תשליכהו ואמר כל זה בטעם ובסברה גדולה שמושיען של ישראל לא יוכל לחזור ולדונם ולהביא עליהם מבול אחר שנשבע שאינו מביא מבול וגם שאינו רשאי להביאם תוך המים ולפיכך ירד פרעה תוך הים בטח שלא נעשה להם שום דבר ע"י מים והיינו טעמא כי בלעם סבר שישראל הם ארוסה להקב"ה כדאמרן ודין הפוגע בארוסה הוא חייב סקילה א"כ אם ירצה השם לדונם בסקילה כדין הפוגע בארוסה להמיתם אותם באבנים כדין סקילה לא יהיה מדה כנגד מדה כי הם השליכו אותם במים שנאמר כל הבן היולד היאורה תשליכהו והוא ידונם באבנים בסקילה ולא הוי מדה כנגד מדה ואם ירצה הקב"ה לדונם מדה נגד מדה ויכניסם תוך המים גם זה אי אפשר כי דין מים הוא חנק ודינם הוא סקילה נמצא לא יענשו המצריים על הא שטבעו את ישראל ביאור במ"נ כדאמרן והנה יושב שמים ישחק וחשב לבטל דעת בלעם הרשע ויתבאר ג"כ אגב מ"ר פ' בשלח ירדו במצולות כמו אבן מלמד שמן המים נעשה אבנים והרגן וי"ל למה לו להקב"ה לעשות המצאה מן המים אבנים אם הם חייבים סקילה הוי ליה להקב"ה להטיל עליהם אבנים שהרי אבני אלגביש עדיין תלוים ועומדים ומפני מה היה משנה הקב"ה הטבע ועשה מן המים אבנים והורגן אלא הוא הדבר אשר דברנו כי הנה המצרים היו באמת חייבים סקילה כי פגעו בארוסתו של הקב"ה והא דהביאם הקב"ה תוך המים לא היה כ"א בשביל שיהי' דינם מדה כנגד מדה הם טבעו בני ישראל במים בקדירה שבישלו בה נתבשלו שבאו גם הם תוך המים אבל עיקר מיתתם היה סקילה כי מן המים נעשה אבנים והורגן וז"ש ירדו במצולה כמו אבן שמן המים נעשה אבנים והרגן שעיקר מיתתן היה סקילה ועיין מ"ש לקמן מזה דבר אמת בפ' יתרו וזהו אפשר לומר פי' הכתוב משפטי ה' אמת צדקו יחדיו ר"ל אנו רואים כאן שני משפטים בנושא אחד שבאו תוך המים שהיא חנק והיו נסקלים ג"כ דהוי חנק וסקילה וק"ל מי שנתחייב בשתים נידון בחמורה והוי ח"ו שלא כדין אך הני מילי שנידון בחמורה ולא בשתיהן היינו כשכל מיתה מופרדות היא זו מזו חנק לחוד וסקילה לחוד משא"כ כאן שהיה שניהן בבת אחת מן המים נעשו אבנים והרגן ולפיכך נידונו בשתיהן בהכרח כמ"ש וז"ש משפטי ה' ר"ל אנחנו רואים כאן שני משפטים חנק וסקילה מ"מ אמת הוא וכדין נעשה ואין עול במשפט הזה כי צדקו שני משפטים הללו הוא מטעם היותם יחדיו שמן המים נעשה אבנים והבינהו כי נכון הוא ועיין לקמן בפ' יתרו מ"ש שם:

(רש"י) ויצא ביום השני והנה שני עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעיך פירש"י רעיך רשע כמותך. ויש כאן דבר תימא מאחר שאחד הרים את ידו להכות את חבירו שהרי מפורש נאמר ויאמר לרשע דמשמע מיני' שהשני אינו רשע א"כ למה תפס משה לשון רעיך דמשמע ששניהם רשעים וזה אינו עוד מה השיבו מי שמך שר ושופט עלינו וכי דוקא שר ושופט רשות לו לומר כשאחד מרים ידו להכות את חבירו למחות בו ולומר למה תכה ואיש שאינו שר ושופט אינו רשאי לומר ולמחות באיש המכה לומר למה תכה אלא הוא הדבר דשנינו כשבעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים ר"ל שניהם רשעים עד שיקבלו את הדין וזהו שתיקן רש"י רעיך רשע כמותך וקושי' חדא פרוקא לחבירתי' אחר ששמע האיש אשר קראו משה רבינו לרשע וקרא גם לשני רשע במ"ש רעיך נתקשה לו לאמר בשלמא שאתה קראתני רשע יפה אמרת להודיע הדין הוא שבהרמת יד אפי' נעשה רשע אך השני לא הרים אפי' ידו עלי ומפני מה קראתיו רשע אלא מוכרח אתה לומר מה שאתה קורא שנינו רשעים טעמך לשבת עלינו לדין וכל זמן שעדיין לא קבלו את הדין שניהם נקראים רשעים מי שמך לאיש שר ושופט עלינו אין אני עומד לפניך בדין כי מי שמך לאיש כו' ולא עוד אלא במ"נ השיב לו וזהו שאמר הלהרגני אתה אומר וגו' די"ל וכי בשביל שאדם מוחה בחבירו דבר איסור הוא אומר לו להרגו והוא נגד השכל אלא במ"נ השיבו אותו המכה שפיר דאי' בגמרא הרץ אחר חבירו להרגו ניתן להצילו בנפשו של רודף אם לא יוכל להצילו באחד מאבריו ומסיק ה"מ עד שלא הכהו אז מותר להצילו אפילו בנפשו של רודף אבל משהכהו אז דינו נמסר לב"ד ואיתא במדרש למה תכה מלמד שהכהו באגרוף וזהו שאמר