חלקי אבנים טז

עשה זאת אחר שנתגלה לו אל שדי בלוז ונתאמת לו הלכה שבני בנים הרי הם כבנים כדאמרן לא יאמין לו יוסף כי הלכה נתאמת לו מיעקב ששתי אחיות אין בהן איסור מה עשה יעקב השביע אותו להשיאו לארץ כי היה יודע שיש בלבו עליו על שלא עשה כך לאמו וקברה בח"ל ולפיכך לא האמין יעקב ליוסף כי אם בשבועה דווקא שמא יחזור מהבטחתו מטעם שזכרנו דאלת"ה קושי' עצומה על יעקב שלא האמין ליוסף בלא שבועה צדיק שכמוהו יעבור על דברי אביו אלא בוודאי היינו טעמא שהיה בלבו של יוסף עליו מחמת אמו כו' ויעקב אבינו אחר השבועה שהשביעו רצה להוציא מלבו של יוסף על שלא האמין לו על נשיאתו לארץ כ"א בשבועה מה עשה הראה לו באילו שלשה חלוקות שזכרנו כל הא דאמרן ואמר ידעתי שיש בלבך עלי שלא עשיתי כך לאמך אבל דע מה שעשיתי היה הכל ע"פ הדיבור שהרי אל שדי נראה אלי בלוז ויברך אותי שם ואמר הנני מפרך והרבתיך ונתתיך לקהל עמים ואמר ונתתי את הארץ הזאת לזרעך לאחוזה והראני ה' בזה מי שיש לו אחוזה בארץ הוא בכלל קהל נמצא מחסרי שבטים מוכרח הדבר שאפרים ומנשה ממלאים את המנין לזה שפיר סמוך לי' ועתה שני בניך הנולדים לך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיה לי אף היותם בני בנים מ"מ נחשבים לבנים כדי למלאות השבטים כדאמרן וכיון שכך הוא שהדבר מוכח שבני בנים הרי הם כבנים אם כן הא דאמר השם לאברהם אבינו למען אשר יצוה את בניו גם אני בכלל שהרי בני בנים הם כבנים א"כ נכשלתי באיסור שתי אחיות ואין לי תרופה להנצל מאיסור זה כ"א שלא להכניס אמך לא"י כי היכי שלא יחול עלינו איסור שתי אחיות כדעת הזוהר חדש שזכרנו ולפיכך הסמיך ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בעוד כברת הארץ לבא אפרתה ואקברה שמה כו' נמצאין למידין מכל הפסוקים הללו שעל פי הדיבור עשה יעקב כל זאת והראה לנו רש"י ז"ל כל זה ולפיכך העמיד רש"י דבריו ידעתי שיש בלבך עלי על של עשיתי כך לאמך אבל דע שעל פי הדיבור עשיתי זאת על פסוק ואני בבואי מפדן ודברי סרה אשר זכרנו לעיל ליתא ושרי ליה מרי' כי יעקב אבינו אמת ומדתו אמת ודבריו אמת והבינהו כי נכון הוא:

(רש״י) וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים וגו' ויאמר יוסף לא כן אבי כי זהו הבכור וגו' ודבר תימא הוא על יוסף מדוע המתין מלהסיר יד אביו עד אחר הברכה ולא קודם לכן כי מה יועילו דבריו אחר הברכה ודע מ"ש המקובלים שיש חילוק גדול בברכה הנתנה להמברך ע"י שליח דהיינו כהן או מלאך או שהקב"ה נותן הברכה להמברך ע"י עצמו והנה אם שפע הברכה מגיע להמברך ע"י הקב"ה כדכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד נמצא מגיע שפע ברכת ה' מיד ימינו של הקב"ה על יד שמאל של המקבל ושפע ברכת שמאל של הקב"ה מגיע על יד ימין של המקבל ואז יד שמאל של המקבל יותר טוב מימינו משא"כ כשהוא מקבל שפע ברכת ה' ע"י מלאך או כהן שהם שלוחי דרחמנא הדבר הוא בהיפך כי אז יד שמאל של מלאך או כהן הוא יותר טוב כי הוא מקבל שפע ברכה מיד ימינו של הקב"ה על יד שמאלו כדאמרן ואח"כ מהפך המלאך או הכהן ונותן על יד המברך נמצא מגיע שפע ברכות יד ימינו של הקב"ה על יד ימין המברך ואז הימין של המברך הוא יותר טוב מיד שמאלו ובזה הוא מבואר בנקדים עוד הא דאיתא בזוהר המלאך הגואל אותי הוא יברך את הנערים אילו הן הכרובים שמהן נטל יעקב הברכה לברך את הנערים הללו וכ"כ המלאך זהו מיכאל שר הגדול שע"י קיבל יעקב את הברכות לברך את הנערים והנה יוסף כשהעמיד הנערים דהיינו מנשה הבכור ואת אפרים להיותם מיומנים לברכה העמיד מנשה הבכור נגד ימין של יעקב ואפרים נגד שמאלו של יעקב בכדי שיגיע ימין של יעקב על הבכור ושמאלו של יעקב על הפשוט ויעקב אבינו שיכל את ידיו והניח יד ימינו על ראש אפרים הפשוט ויד שמאלו על מנשה שהוא הבכור ואז שתק יוסף מלומר לא כן אבי כי זה הבכור כי יוסף סבר שיעקב אבינו קיבל שפע ברכתו מהקב"ה ע"י עצמו ואז שמאלו של יעקב יותר טוב מימינו כי שפע יד ימין הקב"ה מונח על שמאלית של, יעקב ולפיכך סבר יוסף מה שהניח יעקב יד שמאלו על ראש מנשה הבכור כי בזה חלק כבוד לבכורה להניח שפע יד ימין הקב"ה על ראש מנשה ואחר ששמע יוסף שיעקב ברך את הנערים בלשון המלאך והורה בזה שקיבל שפע ברכת ה' ע"י מלאך כדאמרן זהו מיכאל וכבר זכרנו כשהמברך מקבל ברכת שפע ה' ע"י מלאך או ע"י שליח אז ימין המברך יותר טוב משמאלו לפיכך ויתמוך יד אביו ויאמר לא כן