חלקי אבנים יב

זכר נגד נקיבה כוונת רש"י ז"ל עדה"ג האומר פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר וולדה והא דאמר מניקה לחלבה הוא דחזי' לי' אבל האומר גמל מניקה אני מוכר לך מכר וולדה משום דחלבה לא חזי והא דאמר מניקה למכור גם וולדה וזש"ה גמלים מניקות ובניהם הלא מדאמר אצל גמלים מניקות תו לא צריך לומר ובניהם שהרי בניהם בכלל מניקות המה אלא בוודאי האי בניהם על בנאיהם נאמר מהגאון מוהרר"י מלובלין ז"ל:

(רש״י) ואמרת לעבדך ליעקב פי' רש"י דחוק הוא דמה לו ליעקב לאמור בתחילה ברמיזה והדר לפרש לשלוחו דבריו דבר על אופניו. ויראה בעיני לפרש כוונת יעקב ע"ה היה בזה האופן ע"ד המדרש שאמרו כל אותן הדרונות ששלח יעקב לעשו עתידין א"ה להחזירן לימות המשיח שנא' מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו ע"כ בא יעקב לרמז לעשו כל אלה ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה ר"ל מתנה זו עתידה להחזירה לעבדך ליעקב:

(רש"י) ואלכה לנגדך פירש"י בשוה לך טובה זו אעשה לך שאאריך ימי הליכתי ללכת לאט לאט כאשר אתה צריך וזהו לנגדך בשוה לך. דברי רש"י אינו אלא דברי נבואה היכי רמיזא שהליכתו עם יעקב בשוה היה טובה ליעקב במה שאמר טובה זו אני עושה לך הלא דבר והיפוכו הוא שיעקב הרבה והפציר בו שילך לדרכו שנאמר יעבור נא אדוני לפני עבדו וגו'. אלא הענין כך היא בתוספת מה שכתבנו לעיל מיני' בנקדים הא דאי' בתוספות הנותן מתנה לגוי עובר על לאו דלא תחנם וכתבו התוספות הא דרבי ישמעאל היה מתנה מועטת עוד י"ל מפני דרכי שלום הוא מותר עוד י"ל כשהוא מתלוה עם הגוי בדרך מותר אף במתנה מרובה וזה היה דברים בין יעקב לעשו אחר שמצא יעקב חן בעיני עשו לא רצה עשו לקבל המתנות ממנו כי היכי דלא יעבור יעקב על צאו דלא תחנם כי המתנה היה מרובה וכבר היה יעקב נזהר והיה משמר כל תרי"ג מצות והשיבו יעקב קח נא את ברכתי כי חנני אלקים וכי יש לי כל ואצלי היא מתנה מועטת כי יש לי כל ויפצר בו ויקח אשר מרוב הפצרתו לקח אף שלגבי יעקב היה מתנה מועטת מ"מ אצל עשו י"ל שהיה מתנה מרובה מה עשה עשו אמר ליעקב טובה זו אני עושה לך ותהיה יוצא לכל הדיעות נסעה ונלכה לנגדך בשוה עמך ותירוץ שלישי בתוספות הוא כשהוא מתלוה עמו בדרך מותר לתת לו אפי' מתנה מרובה וזש"ה טובה זו אני עושה לך בתת לי מתנה מרובה הנ"ל זו כשאלך עמך שוה בשוה כדאמרן אבל יעקב רוח. אחרת היתה בו שנתן לו מתנה מרובה ולא ביקש להתלוות עמו ואמר ילך נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה כי סבר הא דאסור לתת לעכו"ם מתנה היינו במתנה שאינה חוזרת לו אבל מתנות הללו יחזרו לימות המשיח כדאמרן לפיכך הקדים יעקב ליישב כל אלה ואמר ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה ר"ל דשליחת מנחה זו היינו בשביל שהיא חוזרת לעבדך ליעקב או נוכל לומר ויתבאר מלת לאדוני לעשו דלכאורה הוא דברי מותר אלא הכי פירושו דלדעת המקובלים שלח יעקב לעשו כל הפגימים שהם מסטרו דעשו שהם בעלי מומים מנחה כזה הוא מותר וז"ש לאדוני לעשו כי מנחה זו שייכות לאדוני לעשו וז"ש ויפצר בו ויקח בו דייקי:

פרשת וישב (רש"י) ויאהב יעקב את יוסף כי בן זקונים הוא לו פירש"י בר חכים וקשה מנ"ל הא שמא היה אוהבו בשביל כי בן זקונים היה לו. הגע בעצמך שאי אפשר לפרשו שהיה אוהבו בשביל שהיה בר חכים מאחר שהכתוב אומר ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם והמספר לשון הרע אין לו תקנה אלא מיתה ולאיש כזר יאהבהו אביו והכתוב מעיד עליו שהיה אוהבו ואם בשביל שהיה חכים איה חכמתו והנה הארכתי בזה בספרי עיר דוד בבית יעקב בדרוש חריף הנוטה לאמת וכל הדבר שהשבטים התפעלו להחזיק חטא איסור שתי אחיות אף היותם קודם מ"ת כי דין בני ישראל הי' להם נמצא היה יעקב מצווה במה שנאמר באברהם כי ידעתי את אשר יצוה את בניו מסתמא היה אברהם מצוה גם ליעקב וכשהיה יעקב מצווה נמצא עבר יעקב על שתי אחיות ובאשר שלאה בא לו בהיתר נאה לה שתצא ממנה מלכים משא"כ רחל באיסור בא ליעקב כמ"ש אשה אל אחותה לא תקח לא נאה לה שיצאו ממנה מלכים ולפיכך המליכו האחים את יהודא למלך עליהם להיותו בא מלאה אבל יוסף דרך אחרת היתה בו והוכיח מן התורה ומן מדרשי חז"ל שיעקב לא היה מצווה ודין בני נח היה להם קודם מ"ת ולא נתחייב יעקב באיסור