חיים וחסד חלק א יד

האמנם יש לשית לב לדברי רבינו הרמב"ם בספר המצות עשין ל"ב אשר משם נראה דרבינו ז"ל רוח אחרת אתו בזה וכאשר עמד בזה מר ניהו רבא הרב הפוסק נר"ו ברוח מבינתו ואולם בטרם אקרב אליהם נכספה גם כלתה נפשי לעמוד בסוגיא דפרק הנזקין כי מידי עברי חזינא דאיכא למידק בה טובא ואבא אעיר"ה קצת הערות ודיוקים בס"ד. הלא מראש מאי דבעי הש"ס מנהני מילי קשיא לע"ד דנראה דמהדר לאשכוחי קרא להוכיח קדימה זו מן התורה מנין כי כן ארחו' הש"ס כי בעי מנהני מילי ש"מ דהוי דאורייתא וכמ"ש ה' הליכות עולם והרי תנא קרי בחיל וקתני מפני ד"ש ומבואר הדבר דתקנתא דרבנן היא וקרא למה לו והרי באינך מילי דתנן במתני' מפני ד"ש לא מהדר תלמוד לאשכוחי ראיה מן התורה והא נמי דכוותייהו עוד יש לדקדק בראיה דרב מתנא מדאמר קרא ויתנה אל הכהנים בני לוי אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו אלא כהן ברישא והדר לוי ולכאור' נראה דעדיפא מונה הו"ל למידק בקרא דסיפיה דקרא כתיב הנושאים את ארון ברית ה' ותיקשי אטו הכהני' נושאי ארון ברית ה' נינהו אלא על כרחך דהכונה הכהנים ברישא והדר בני לוי הנושאים וכו' ועוד יש להרגיש אמאי רב מתנא לא ניחא ליה בקרא דר"ו נפחא דקדום דמייתי מדכתיב ונגשו הכהנים בני לוי ולכאורה היינו הך ויותר תימא על רב אשי דשביק קראי דאורייתא ומייתי בידיה קרא דדברי הימים וכן יש להרגיש בסוגיא דהוריות דף י"ג דאדתנן כהן קודם ללוי לא מייתי אלא קרא דד"ה ושביק תלמודא הנך קראי דאורייתא ותו ק"ק על רחב"א ותנא דבי ד"י דמייתו מקרא דוקדשתו דהרי הך קרא דריש ליה בת"כ להקדישו בעל כרחו ומייתי לה בתלמודין פ' האשה רבה דף פ"ח ע"ד ותו ק' לכלהו דמכל הני קראי לא שמעי' אלא דכהן קודם ללוי ולעולם כהן הוא הראשון ברם בתריה דכהן נימא דלוי וישראל שוים נינהו ויקדים איזה שירצה מהם והיכי בעי להוכיח מנייהו הש"ס דכהן ברישא והדר לוי ואיברא דיש ליישב מ"מ מדחזינן דבהוריות שם מהדר אקרא אחרינא להוכיח דלוי קודם לישראל משמע דלא גמרי לה מהנך קראי דהכא. עוד יש להעיר היכי פליגי אמוראי בהדי תנא דבי רי"ש ומייתו לה מקראי אחריני ואע"ג דכמה זמני אשכחן בדרשות דקראי דילפו אמוראי לדינא מחר קרא אף על גב דתנא מייתי לה מקרא אחרינא וכדאמרינן בעלמא בכמה דוכתי ותנא מייתי לה מהכא מ"מ נר' דשניא היא דא דאי גמרי' לה מוקדשתו איכא מ"ע מדאורייתא להקדים לזרע אהרן לכל דבר שבקדושה וכן הרמב"ם בספר המצות מנה זו למ"ע מקרא דוקדשתו ונמשך אחריו הסמ"ג משא"כ מהנך קראי דמייתו אמוראי אין סברא לומר דהוא מ"ע אלא רמז ואסמכתא בעלמא ומה גם לרב אשי דמפיק לה מקרא דדברי הימים מהיכא תיתי שיהיה מ"ע מן התורה וכי תימא דאמוראי לא הוו ידעי להאי דתנא דבי ר"י ואי הוו ידעי לה הוו הדרי בהו א"כ היכי מייתי הש"ס לסברתם של האמוראים הללו. והנלע"ד ליישב קמא קמא דסתמ' דתלמודא. דייק דאי עיקרא דמלתא דכהן קורא ראשון ואחריו לוי וכו' לא הויא אלא תקנתא דרבנן מפני ד"ש א"כ תיקשי מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לתקן כסדר הזה דוקא ואמאי לא תקון ישראל ברישא או לוי דבכל גוונא לא הוו אתו לאנצויי אלא ודאי דסמוכות אשכחו להאי סדרא בדאורייתא ולכן בחרו בסדר זה והיינו דבעי בפשיטות מנה"מ כלו' ע"כ דהאי סדרא יש לו סמוכים מן התורה ומנ"ל ומשני רב מתנא מדכתיב ויתנה אל הכהנים בני לוי וכו' והנה עיקר דיוקיה דרב מתנא הוא מדכתיב בני לוי דאילו הוה כתיב אל הכהנים הלויים נושאי ארון וכו' הוה מפרשינן דנתנה אל הכהנים והלוים נושאי . ארון וכו' ומסיפיה דקרא היינו מכריעים כן דהוי כאילו כתיב הכהנים והלוים דהא לוים הם הנושאים את ארון ברית ה' ולא הכהנים וכי היכי דמפרשינן השתא נמי לקושטא דמלתא דר"ל כהנים ולוים אע"ג דלא כתיב ובני ליי מיהו הא דכתיב בני לוי קשיתיה דמשמע דאתא לאשמועי' דכהנים בני לוי הם ועל זה תקע דיוקו רב מתנא ואמ' אטו לא ידענ' דכהנים בני לוי נינהו אלא ודאי הא קמ"ל קרא דכהנים ברישא והדר בני לוי ולזה כתב הכהנים בני לוי לרמוז טעמא דמלת' כי הכהנים הם בני לוי השבט המקודש אשר בו בחר ה' וא"כ יש להם קדושת השבט כמו שאר הלויים ונוסף עוד שהם כהנים ועובדי עכבורה ובדין הוא שיקדמו ללויים שאין להם. אלא קדושת השבט בלבד והשתא ממילא שמעינן סדרא דכלהו דמאחר דחזינן דתלה הכתוב קדושת הכהני' להיותם בני לוי השבט המקודש א"כ ממילא ש"מ דלוי אית ליה קדימ' על ישראל מכח קדושת שבטו והיינו דתנן כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל וכלהו שמעי' מהאי קרא ועל דרך זה אזיל נמי דרשתו של ר' יצחק נפחא בקרא דונגשו הכהנים בני לוי וכו' אלא דרב מתנא לא ניחא ליה קרא דר"י נפחא יען בההוא קרא לא עסיק בקריאת התור' ולהכי מייתי מכתוב המאוחר אליו דקאי בקריאת התור' וכדפי' רש"י ור' יצחק ניסא ליה לאתויי מפסוק המוקדם ואמר לך דבההוא קרא יש רמז על קריאת התורה דהפותח בה מברך לפניה מדאורייתא למ"ד והיינו דמסיים בההוא קרא לשרתו ולברך בשם ה' ורב אשי דמייתי קרא דכתובי נראה דאתא לאוסופי מלתא דלא שמיע לן מקראי דתורה והיינודמן התור' איכא למימר דהא דכהנים קדמי ללויים ולויים לישראלים ה"מ בדשוים אבל אם הלוי גדול בחכמה מהכהן וכ"ש אם הוא רביה דכהן הרב קודם דמהיכא תיתי להקדי' תלמיד לרב ולהכי מייתי מקרא דדברי הימים דכתי' ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו וכו' הרי דאהרן נבדל לקדושה יותר ממשה אע"ג דמשה רבע"ה רביה הוה דאיהו אגמריה אוריתא וכדאמרי' פ"ה דעירוכין ע"ש: אתאן לרחב"א דמייתי קרא דוקדשתו נראה דהוא נמי אתא לאשמועינן הא מלתא דאהרן קדים אפילו למשה רביה דהא קרא קא מזהר למשה שהוא יקדשנו והיינו להקדימו לכל דבר שבקדו' והכי משתמע נמי ממאי דקאמר בההוא קרא קדוש יהיה לך לך דייקא לומר למשה דאף על גב דהוא רבו יקדש אותו בקדימה. ואם כנים אנחנו בזה אפשר דלזה כיון המאור הגדול רש"י ז"ל שכתב וקדשתו.