חיים וחסד חלק א יג

סימן א' בדין קדימת הכהן בקריאת ס"ת שאלה עיר אחת לא נמצא בה כהן מימים מקדם ויהי היום בא כהן אורח על דעת להשתקע שם ויען כי ראה ראה שאיזה מיחידי העיר רע בעיניהם ביאתו להיות כי ראשי וטובי העיר הוחזקו לעלות לס"ת ביום הכפורים והנה עתה בהיות כהן בבית הכנסת הן נגרע מקום לב' עולים כי הכהן נוטל פי שנים ועולה גם במקום לוי אי לזאת בעצמו צי"ער ומורא ל"ו עלתה פן יחרחרו ריב ומדון עמו היחידים אשר יהיו נגרעים מעליתם וישתדלו לבלתי תהיה לו מנוחה בעיר ובכן חשב מחשבות והלך מעצמו אצל איזה מיחידי העיר ואמר להם אל נא אחי תרעו לי לגרשני מן הארץ ותדעו נאמנה שאם הרב המורה לצדקה יאמר לי שאין שום צד נדנוד איסור בדבר הנה אנכי מעתה ומעכשיו נשבע בת"כ שבכל י"והך בעת קס"ת אצא מבית הכנסת כדי שיקראו העולים הנהוגי' בכל שנה ושנה ואיכו השתא פני האיש הכהן מועדות לדעת חכם מה הוא אומר במלתא כדנא וכתורה יעשה ושכמ"ה: תשובה ראה ראיתי אמירה נעימה בדעת ובתבונה. שופ"ר דכתב רחמנא. הר' הפוסק ר"ב חני"נא. ידו אוחזת ע"ט לכוננ"ה. וה"ן בפיהו נכונה. שנה ופיר"ש פרו"ש מרובה קרי"ת חנ"ה. א"כ הוא מציע את המשנה. נפק דק ואשכח מרגניתא ותצא דינ"א. שלמא בעלמא קדמא ואתיא למצות כהונה. ואני אנא אני בא ר"ב קטינ"א. מאחר עלות דברי מי שגדול בחכמה ובמנין ויהי ידיו אמונה. ומי כמוהו מורה נחית לעומקא דדינא. לא נצרכה אלא לפלפ"לת כל שהוא לדעתי הקטנה. וב' ג' גרגרים לענין דינא בס"ד: הלא לאמונה עיקר מטרין דין זה שנו חכמים בלשון המשנה. בפ' הנזקין דף נ"ט תנן התם כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום והש"ס התם בעי מנה"מ ומייתו אמוראי מקראי והדר מייתי תנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון וכו' ופריך אביי מינה למתניתין דקתני מפני דרכי שלום הא דאורייתא היא ומסיק לכדתניא אם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בבית הכנסת לא דאתו לאנצויי וכו' וכתב הריב"ש בתשו' סי' צ"ד וז"ל כלומר מן התורה היה יכול הכהן לתת רשות למי שגדול ממנו אבל חכמים תקנו שלקרוא בבהכ"נ לא יוכל כהן לחלוק כבור ללוי ולא לוי לישראל דלא ליתו שארא לאנצויי ולומר אנא קרינא ברישא והיינו הא דתנן במתני' כהן קורא ראשון וכו' שלא יוכל לשנות ולחלוק. לו כבוד מפני דרכי שלום עכ"ל. והשתא דון מינה דמאחר דעיקר תקנתייהו דרבנן אינו אלא מפני ד"ש ואמטו להכי הוא דתקינו שלא יוכל הכהן לחלוק כבוד לאחרים כי היכי דלא ליתו שארא לאנצויי איכו השתא אם יהיה האופן דתקנתייהו דרבנן מקלקלת השורה והיא גרמא בנזיקין לבא לידי מצה ומריבה בדין הוא שנעמיד הדברים על דין תורה ונימא שיהיה רשאי לחלוק כבוד לאחרים כי היכי דלא ליתו לאנצויי: ואין לחלק ולומר דאכתי כי אמרי' דמדאורייתא הוה מצי הכהן לחלוק כבוד היינו דוקא לרבו או למי שגדול ממנו אבל לקטן ממנו מדאוריי' נמי אסיר וכדתניא אם בא לחלוק כבוד לרבו וכו' וכן הריב"ש כתב דמן התורה היה יכול הכהן לחלוק כבוד למי שגדול ממנו וא"כ נתת דבריך לשיעורין ומבעי לן לשער בנ"ד בין כהן לישראל העולה במקומו ואם הוא גדול ממנו שפיר דמי ואי לא לא. דליתא להא דמאי דאמרי' בש"ס ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו ארחא דמלת' נקט דמסתמ' לא פליג איניש יקרא אלא לרבו או לגדול ממנו אבל פשיטא דאי מחיל ליקריה לגבי מאן דזוטר מיניה רשאי דאטו ס"ד דאם הבוצע רוצה לחלוק כבוד לאיניש דעלמא לפשוט ידו בקערה לא יהא רשאי וכן מבואר בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה שכתב וז"ל ומן העיקרים ג"כ כשהכהן הוא ראוי שיקרא ראשון אם התיר לישראל שהוא כמותו או פחו' ממנו שיעלה ויקרא הרשות בידו אבל אסרו חז"ל זה מפני ד"ש וכו' עכ"ל הרי בהדיא דאפי' לפחות ממנו יכול להתיר לו שיעלה אלמלא תקנת חכמים דחשו דילמא אתו לאנצויי וא"כ הדרן למאי דכתיבנא שאם תקנת חכמים תגרום דאתו לאנצויי ובהתבטל התקנה איש על מקומו יבא בשלום אית לן למהדר אדאורייתא מפני דרכי שלום. וכן בקדש חזיתי להרב הפוסק נר"ו שהביא משם הרב מהר"י לבית הלוי בתשו' סי' כ"ט כלל ד' שכתב דמדברי מהריק"ו בשרש ט' משמע דאין לחוש אם לפעמים מתבטלת קדושת הכהן כל היכא דהוי משו' דרכי שלום ומעתה קדושת הכהן ותקנתא דכהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל היא משתנית כפי חילוף הנושאים דכל היכא דשייך חששא דאנצויי דחינן לה זהת"ד ומינא דתא נפקת לנ"ד כמדובר.