השגות הרז"ה על בעלי הנפש ח

[ב] עוד כתב הרב גם יש במיני שרצים שהם דומין לחיות קטנות שבארץ כגון החולד והעכבר והתנשמת. לא הבינותי מה רצה לומר דקאמר שהם דומין לחיות קטנות שבארץ וכי דומים מאי הוי רבנן פליגי עליה דר"מ והלכה כרבים ואי משום דקאמר ר"ח בן גמליאל נראין דברי ר"מ בבהמה וחיה אין לנו כדברי המכריע בהכרעה דברייתא וכ"ש בהכרע יחיד במקום רבים. וכדי שלא יטעה אדם בדברינו אנו מאריכים בפירוש הדבר מצאנו בזה מחלוקת לר"מ וחכמים הא חדא מתניתין וחדא ברייתא המפלת מין בהמה חיה ועוף ר"מ מטמא הואיל דנאמר בהן יצירה כאדם והואיל ובמינו מתקיים בזו ר"מ לחומרא ורבנן לקולא מאחר שאין בו צורת אדם. פניו פני אדם ונברא בעין א' כבהמה בזו ר"מ לקולא ורבנן לחומרא וטעמא דר"מ דמטהר הואיל ואין במינו מתקיים שאין אדם ולא בהמה מתקיים בצורה הזו וטעמייהו דרבנן דמטמי מאחר שיש בפניו מקצת צורת אדם דיו ורב ירמי' בר אבא הוה ס"ל מעיקרא אף בזו ר"מ להחמיר ורבנן להקל כעין פלוגתייהו דמתני' לאו משום דשמיע ליה ממתני' ולא מדוקיא דמתני' אלא גמרא גמור לה הכין ואפכוה ניהליה רבנן ואיהו נמי הדר ביה ואמר אי תניא תניא והכל מודים בגופו ופניו אדם אדם ואע"פ שאין במינו מתקיים מאחר שכל צורת פניו אדם הרי זה ולד גופו אדם ופניו תיש ולא כלום שהרי אין במינו מתקיים ואין בפניו צורת אדם כשמעתי' דרב ירמיה בר אבא וכולה גמרא הוא דגמיר לה רב ירמיה הכין ואי קשיא לך מאי שנא גופו תיש ופניו אדם שאמו טמאה וגוף אטום אמו טהורה ואע"פ שכל גופו ופניו צורת אדם והא אשכחן דמטמי רבנן בנברא בעין א' כבהמה אע"פ שאין במינו מתקיים כלו כאחת זיל הכא במינו מתקיים וזיל להכא במינו מתקיים ויש בפניו מקצת צורת אדם אבל גוף אטום או ושטו אטום או נברא בעין א' באמצע או בירך א' באמצע אע"פ שכלו צורת אדם אין