השגות הרז"ה על בעלי הנפש נ

(ז) ומה שהביא הרב ראיה מדברי ר' יוחנן למדתי לדרבה בר בר חנה אינה ראיה ודר' יוחנן לחוד ודרבה לחוד ולאו פליגין אהדדי דר' יוחנן לאו אהבאין מן הדרך קאי ובישנה נמי קאמר ודרבה בר בר חנה אע"ג דקאי אמתניתין באשה ערה עסקינן ולאו אברייתא קאי ערה אעפ"י שלא בדקה דקתני בין ערות בין ישנות אלא אמתניתין ובמתניתין לא תנן ישנות הלכך לא מוקמינן לה לדרבה אלא באשה ערה ואע"פ שלא בדקה בשעת וסתה אלא בסוף ואתיא כרב דאמר בדקה ומצאה טהור וכדאמרינן בפ"ק באשה שיש לה וסת כיון דתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו הכא נמי בערה ובתביעה ולפי מ"ש הרב פליגא דרבה בר בר חנה על דרב ושמואל ור' יוחנן וריש לקיש משום ר' יהודה נשיא ועל דרב הונא שהרי הוא פירש דברי ריש לקיש כדברי רב הונא וכתב נמי דרב מודה דלכתחלה בעיא בדיקה א"כ נמצא רבה בר בר חנה חולק על כולן וזה רחוק מן הדעת והש"י ילמדנו טוב טעם ודעת: