השגות הרז"ה על בעלי הנפש מז

דאית ליה איסור גרגרן אלא רב ששת דהוה סביר לה למפשטה מברייתא ואמר זאת אומרת גרגרן דרבנן אסור ושמעתיה אזלא כריש לקיש דאמר עשירי לא בעי שמור וכבר דחאה רב אשי ואמר נהי די"א לא בעיא שמור עשירי מי לא בעי שמור הילכך אין גרגרן אלא ביום שלאחריו בלבד

(ב) עוד כתב הרב מדקתני הזב והזבה שבדקו עצמן ביום הראשון וביום הז' וכו' לא קתני בודקין אלמא מצות בדיקה כל ז' מיהו אם לא בדקו אלא בתחלתן ובסופן או בתחילתן ולא בסופן או בסופן ולא בתחילתן טהורה ולדעתי אין ללמוד ממשנתינו הפרש בין לכתחילה ודיעבד וכבר מצינו שלמדו רבותינו מכגון זה הלשון אפילו לכתחילה כי ההיא דפשיט ליה רבי יוחנן לההוא סבא מדתנן רמ"א אם היתה במחבא והגיע עת וסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת את הדמים אלמא כיון דאיכא חרדה מסולקין דמיה ולא בעיא בדיקה ואפילו לכתחילה וכן מפורש בחבור זה בכמה מקומות ואע"ג דקתני במתניתין ולא בדקה לא משמע ליה דיעבד אלא אפילו לכתחילה משמע ואלו לא נשנית משנתינו בלכתחילה ולא בדיעבד לא הוצרך תנא דמתניתין לשנות ביום הראשון וביום הז' דהא קיימא ליה לרב הזה דבדיעבד ביום א' סגיא בין בתחלתן בין בסופן בין באמצען הילכך אין לדקדק מלשון משנתינו לשון דיעבד ושלא ליתן פתחון פה לבעל דבר לחלוק אמור לו איידי דתנא ומצאו תנא שבדקו

(ג) עוד כתב הרב ואם בדקה באמצע השבוע ולא בדקה לא בתחלת ולא בסופן לא שמעינן מסברא לקולא שהרי שנינו בהפסקת הנדה נדה שבדקה עצמה ביום הז' שחרית ומצאה טהור אחר ו' ימים בדקה ומצאה טמא הרי זה בחזקת טהור' הכא בעיא בדיקה הכא סגי לה בבדיקת האמצע וה"נ סגי לה בבדיקת האמצע ואנו תמהים מזה תימה גדול מה ראיה בדיקת נדה הקלה לבדיקת זבה החמורה שזו אינה צריכה אלא הפרשת טהרה בין השמשות בלבד וזו צריכה שבעה נקיים ואם באנו ללמוד מבדיקה התחלה וסוף מנין לנו שתהא בדיקת האמצע כבדיקת התחלה או כבדיקת הסוף והרי