השגות הרז"ה על בעלי הנפש מו

(א) כתב הרב בדיני הספירה והבדיקה דאורייתא ואי לא חזיא אלא תרי יומי בסוף י"א כדחזיא בשלישי דהוא יום י"ב לסוף נדה ההוא יומא הוי תחלת נדה ויתבא עלה שבעה ימי כדין הנדה בין דחזיא בהו בין לא חזיא בהו ובתר ז' יומי בעיא למיתב עוד יומא בלא ראיה כדי שיהא ספירה ליום עשירי שראתה בתוך י"א ואפילו לי"א בעי שמור וכה"ג ואם לא ספרה ושמשה ליום שמיני לתחלת נדה נקרא גרגרן איני יודע ולא מבין טעם דבריו כי יום י"א ברור הוא דלא בעי שמור דלא אשכחן תנא דאיבעי שמור אלא ב"ש וב"ש במקום ב"ה אינה משנה ולא כל דאדכר במשנה לב"ש הוא גרגרן לב"ה שאין גרגרן לב"ה אלא ביום שלאחריו דוקא מתוך שהוא קרוב לימי זיבה דילמא אתי למיגע באיסורא דאורייתא אבל לב"ש בעי שמור ואפילו לאחר ימי נדתה אם ראתה כל ימי נדתה כדין שמור של עכירי שזה וזה יש להן שמות מן התורה לב"ש ולב"ה לא מבעי שמור דרבנן אלא אפי' איסורא דרבנן ביום שלאחריו לית ביה אלא שנקרא גרגרן דלא אשכחן מאן