השגות הרז"ה על בעלי הנפש מא
Hassagot Rezah Ba’alei Ha-Nefesh 41 · השגות הרז"ה על בעלי הנפש · free full Hebrew text
Open in the reader →ק"ל מכדי כרב אמרה לשמעתין דמטמא בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא וכיון שהוא משוך למה לי כגריס ועוד הא נפק ליה מדם מאכולת במשיכתו ואפילו בכל שהוא מפני שהוא דם קנוח והכי תניא לה בתוספתא העד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם אם עגול טהור מפני שהיא דם מאכולת אם משוך טמא מפני שהוא דם קנוח ואין המקום הזה לדעתנו מקום שהוא יכולה לתלות בו שמשיכתו מתוך העד מעידה ומוכחת עליו לטעמיה דרב דשאינו בדוק כבדוק משויה לה ואלו היה לה במה לתלות היה תולה כדתנן תולה בכל דבר שהוא יכולה לתלות וכיון דרב לא שני ליה בין בדוק בין לשאינו בדוק דין הוא שיהא משוך כל שהוא טמא ומשראי נפשין אדרב לית לן משום דקם ליה כר"מ ואע"ג דמסייע ליה דר' חייא לא חיישינן לה דלא עדיפא מדר"ש שהוא מטמא כר"מ וכבר אדחיא לה דר"מ ואפסיק הלכתא בהדיא כר' יוסי הילכך ליתא לא לדר"מ ולא לדר' חייא. וההפרש שהפריש הרב ביניהם לא הבינותי ואע"פ שהטריח עצמו לא נתברר מה טעמו ועוד אנו תמהים היאך השמיט מלכותב דין תנוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפי' סדינין שלה מלוכלכין בדם אין חוששים לה וכתם שבין ראיה א' לשניה טהור ושבין שניה לג' חזקיה אמר טמא ור"י אמר טהור והלכתא כר"י דקם ליה ר"ש בן יהוצדק כוותי' ותנוקת שלא הגיע זמנה לראות ושופעת ומדלפת אינה אלא ראיה אחת כל זה היה לו לכתוב גם החומר שהחמיר ביושבת על דם טהור ובבתולה שדמיה טהורין לומר שהיא מקולקלת בכתמה חומר גדול הוא לא דין שאין מוכיחין הדמים אלא שנגלגל עליה את הכתמים ולא ראיתי גם בזו לדבריו טעם וצוף דבש אמרי נועם: