השגות הרז"ה על בעלי הנפש לה
Hassagot Rezah Ba’alei Ha-Nefesh 35 · השגות הרז"ה על בעלי הנפש · free full Hebrew text
Open in the reader →דהא לא אותבינן מההיא ברייתא עליה דשמואל דאמר למה שלא מנו חכמים שלשה אלמא כה"ג לא אונס הוא וכן מפורש בתוספתא אי זהו אונס קפצה או חלתה או הכה בעלה או נשאה משאוי כבד וראתה זהו אונס ואע"פ שהמאכל והמשתה נקרא אונס לענין זב מפני שגרם לו חולי אבל לענין ראית נדה שהדמים יפים לאשה לא מצינו שנקרא מאכל ומשתה אונס אלא כמו שמפורש בתוספתא שהזכרנו ועוד אפילו קפיצות נמי שאמרו בהן שאינן וסת עד שתקבע בימים ובקפיצות לא אמרו אלא כגון דקפצה בחד בשבא וחזאי והדר קפצה בחד בשבת וחזאי וה"ה לריש ירחא וריש ירחא כיון שהרכיבה מתחלה קביעות הקפיצות עם קביעות הימים לא קבעה בהני קפיצות לחודייהו אלא בימים ובקפיצות בהדדי אבל אם מתחילה קפצה וראתה קפצה וראתה בלא קביעת הימים אלא בכל יום המזדמן לה קבעה לה וסת ודאוקימנא בגמרא לא קבעה לימים לחודייהו ולקפיצות לחודייהו תריצתא דברייתא הוא דתניא אפילו כמה פעמים לא קבעה לה וסת ולא הויא אוקימתא לשמעתא דרב הונא לא איירי בוסת מורכבת אלא בוסת פשוטה כגון שקפצה וראתה קפצה וראתה בכל יום שנזדמן לה והרי היא קובעת וסת לקפיצות לחודייהו ויש לנו ראיה בזה מדאשכחן ליה לרב הונא גופיה דאמר בפרק כל היד ל"ש אלא שאין לה וסת לימים ויש לה וסת לקפיצות דכיון דבמעשה תליא מילתא וכו' אלמא יש קביעות וסת לקפיצות בלא ימים ובמעשה בלבד הדבר תלוי ונראין הדברים במאי דקתנינן בברייתא דה"ה לכל וסת התלוי במעשה ואפילו שלא באונס אלא אונס איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הוא הגורם ולימים לא ניחוש קמשמע לן דלא קבעה וסת לקפיצות לחודייהו והיינו דאמרינן עלה לימים פשיטא מכלל דקפיצות לחודייהו לאו פשיטא הוא שהם עיקר הגורם ומה שכתב שהיא חוששת לקפיצתה ומקפיצתה ואילך חוששת כל היום אנו אין לנו בזה כל היום אלא בתחלת הוסת או בסוף הוסת וכדתנן לענין מפהקת ומעטשת וכבר כתבנו דעתנו בזה
[הג"ה] כתב הרז"ה ז"ל ואנו אין לנו כן דלא אקרי אונס אלא קפיצה וכו' לפי מ"ש בהג"ה אות ה' מדברי הר"נ א"כ כמו הקפיצות גורמות לוסת שיבא כמו כן אכלה שום וכו' דחדא היא והיא הגורמת לוסת שיבא משא"כ השנוין במשנתינו מעטשת וכו' שווסת גורמת להן שיבואו ולכך פירש רבה בר עולא דכל כיוצא בהן דמתני' לאתויי ראשה כבד עליה וכו' ואביי מקשי לר' יוסף מאי קמ"ל מתני' היא ע"ש ולא קאמר מתני' אתי לאתויי אכלה שום וכו' אלמא דכל כיוצא בהם דמתני' איירי דומיא דמעטשת וכו' שהוסת גורם להם והיינו ראשה כבד עליה וכו' ומ"ש הרז"ה ז"ל בסוף דבריו אנו אין לנו אלא כתחלת הווסת או בסוף וכו' כתחלת הווסת אם רגילה לראות מ"מ חוששת כל שעת ווסתה לפי הגירסא במשנה היתה למודה לראות תחלת הווסת כל טהרות שעשתה בתוך הוסת טמאות והוא נמסך לפי גרסתו טהורות כמ"ש בהג"ה אות ו':