השגות הרז"ה על בעלי הנפש לד

צריכה לא לשנות ולא לשלש ואין זו מחלוקת רב ור"ש אלא מחלוקת חכמים ורשב"ג ואע"ג דאמרינן וסתות ושור המועד כרשב"ג לאו מכלל דרבי פליג עליה בקביעת וסת וכי אפשר לומר דפליג רב בשור המועד ומקרא מלא הוא מתמול שלשום אלא סתמי סתמי דדמיין לפלוגתא דרב ורשב"ג נקטינן ולא אמרי בכולהו הלכה מכלל דפליגי ודאמרינן בפ"ק כולה כר' אליעזר ובוסתות סבר לה כרבי כי אתמר ההיא לענין דיה שעתה אתמר ולא לענין קביעות וסת והלכות עקורות הן ואין למידות זו מזו דאלת"ה דקאמר שמואל אבל חכ"א אינה צריכה לשנות בוסתות היכא אשכחן ליה לרב דקאמר בחד זמנא הויא חזקה ותו דקאמר למה שלא מנו חכמים שלשה מי אית לך למיתלי הא מילתא בטעמיה דרבי אלא מה אית לך למימרא גמרא גמיר לה שמואל לוסתות ומשום חכמים ולא משום רבי בלבד ה"נ לימים ושנים ולמה שלא מנו חכמים ג' משום חכמים קא גמיר לה שמואל ולא משם ר' מיהו בהא ודאי מודינא כיון דסתם מתני' כרשב"ג הלכתא כותיה ודאמר שמואל הרי אמרו לימים וכו' אמרו וליה לא ס"ל דסתם מתני' עדיף ועוד הא שמואל גופיה הוא דאמר עד שתשלש בדלוג ואין לנו להחמיר בוסתות דרבנן אלא בראיה ברורה

(יט) עוד כתב הרב יש וסתות שהן מגופה שהן תלויין במעשה ובימים כגון אכלה שום וראתה אכלה בצל וראתה כסכסה פלפלין וראתה קפצה וראתה כיון שקבעה ג"פ ה"ז וסת מיהו הנך כיון דמחמת אונסא קאתו לא קבעא לא בימים לחודייהו ולא בקפיצות ואכילות לחודייהו דתניא כל שתקבענה מחמת אונס אפילו כמה פעמים לא קבעה לה וסת עכ"ד הרב. ונראה מדבריו שזה כלל גדול לאכילות ולקפיצות שאינן קובעות לעולם אלא בימים ובקפיצות א"נ בימים ובאכילות ואנו אין לנו כן דלא אקרי אונס אלא קפיצה בלבד וכיוצא בה כל דבר שאינה עושה אותו מדעתה אלא על כרחה אבל אכילת שום ובצל שהוא מאכל תאוה וכל דבר שהיא עושה אותו מדעתה להנאתה אין זה נקרא אונס תדע