השגות הרז"ה על בעלי הנפש כז

מנינן ואזלינן מעשרין ותרין לעשרין ותרין אפילו כמה זימני ואע"ג דאיכא מינייהו ביני וביני ימי זיבה מיהא שמעינן דמנינן אפילו מראיות שבתוך ימי זיבה ואע"ג דפליג רב הונא עליה דרב פפא לאו מהדין טעמא פליג עליה אלא משום דכדלקמה נקטה ומראייה אחרונה ולא מראשונה ואף אנו נאמר בלמודה להיות רואה מט"ו לט"ו לראייתה אפי' למ"ד אין אשה קובעת לה וסת בימי זיבה אם ראתה כסדר הזה ה' פעמים קבעה לה ושת שכשתסתלק הראיה השנית והרביעית שהן בימי זיבתה נשארו לה ג' ראיות בימי נדה ולעולם מט"ו לט"ו מנינן שא' נעקרה ג' פעמים בזה אחר זה מיום ט"ו טהרה את הוסת כולה אע"פ שיש ביניהם ימים הראוים לראית זבה ואם נעקרה פעם אחת מיום ט"ו ואם היא של ימי זיבה טהרה כל יום ט"ו שהוא בא לה בימי זיבה עד שתחזור לראות בו ונשאר לה כל יום ט"ו שהוא בא לה בימי זיבה עד שתעקר ממנה ג' פעמים בזה אחר זה ואע"פ שוש מהם ימים הראוים להיות זיבה עקירה הוי דמט"ו לט"ו מנינן והאי דאיצטריך ר"י לפרושה למתניתין ברואה יום ט"ו לטבילה שהן כ"ב לראיתה לומר שאינה קובעת וסת בג' פעמים בט"ו לראייתה מפני שיש מהן שהן באים לה בימי זיבה אבל אם היתה למודה לראות כך ה' פעמים שבאו לה ימי ט"ו ג"פ בימי נדה קבעה לה וסת ואם נעקרה מהם ג"פ בזה אח"ז הויא עקירות שאינה מונה מעולם אלא מט"ו לט"ו ואפי' לרב יהודה משמיה דשמואל מ"מ אין אנו צריכים לכל הדקדוקים הללו כיון דקי"ל כר' יוחנן וכריש לקיש ודלא כרב יהודה דאמר שמואל ומתני' דהיתה למודה להיות רואה יום ט"ו כפשטא מוקמינן לה בט"ו לראיתה כנ"ל וישמע חכם ויוסיף לקח

(טו) עוד כתב היכא דרגילה למחזי ה' ימים רצופין וחזיא תלתא מנייהו בתוך י"א ותרי מנייהו לבתר הכין קבעה בהו וסת וכל מה שהאריך וכתב על זה אינה נראה כלל שאין אלו ימים הראויים לספירה כמ"ש שלא נאמרו ימים הראוים לספירה בגמרא אלא בשלא ראתה ראיית זבה אבל זו שכבר ראתה אין לנו אלו ימים הראוים לספירה אלא ימי ספירה ממש הם והם ימי זיבה ודאי ודינן כל י"א יום שראתה בהם שהם ימי זיבה ושומרת יום כנגד יום שהן בחזקת טומאה ואע"פ שאמרנו לפי דעתינו שהאשה קובעת לה וסת בימי זיבה מסתברא דכד קבעא וסת ליום ראשון הוא דקבעה אבל לשאר הימים אפילו לתרין יומא בתראי לא קבעה שהרי נפתח מעינה וכל מעין פתוח לא קבעה כלל ל"ש נדה ול"ש זבה כדאמרינן לפי שדמיה משוכין אחר פתיחת מעיינה: