השגות הרז"ה על בעלי הנפש יט

ר' יהודה אלא בלמודה לשעות ולימים אבל אם קבוע לה וסת לשעה ולא קבוע לה וסת ליומא ודאי קביעותה דשעה מהניא ולא אתי וסת שאינו קבוע דיומא ועקר לה לקביעותה דשעה ולא הבינותי בזה מהו רוצה לומר אם רוצה לומר שהאשה קובעת וסת בשעות שלא בימים זה תימא הוא שלא מצינו קביעות שעות שלא בימים בכל דברי רבותינו ואם כן הרי האשה הזאת אסורה כל ימיה באותה שעה ואין לנו כיוצא בה בכל התלמוד ומה שהביא ראיה מההיא איתתא דסלקא מטבילת מצוה הוות חזיא זה במעשה היה תלוי ולא בשעה שאם אין לה יום קבוע אין לה שעה קבוע ואין בזו שום ראיה

[הג"ה] ומ"ש הרז"ה ואם קבעה וסת לשעות וכו' נראה דהראב"ד ז"ל מיירי וסת לשעות ע"פ מעשה דהיינו אם תראה דבר זה רגילה לראות דם ולמד ז"ל מהאי עובדא דקאמר הבעלי לו ע"ג הנהר דאחר הבעילה תכנס לעיר ותראה בודאי מ"מ לא נאסרה מקודם כמו כן אף שיודעות בודאי שיארע לה תיכף דבר שעל ידי זה תראה מ"מ לא נאסרת מקודם

(ח) עוד כתב וסת שהוא קבוע אפילו עברו ג' עונות כמותן ולא ראתה אפילו אם חזרה וראתה בו ביום אחר כמה הפסקות חזר הוסת למקומו שאורח בזמנו בא דתניא היתה למודה לראות יום ך' ושנתה ליום ל' זה וזה אסורים הגיע יום ך' ולא ראתה מותרת לשמש עד יום ל' וחוששת ליום ל' הגיע יום ל' וראתה יום ך' ולא