השגות הרז"ה על בעלי הנפש יח

לאותן הסימנין בין שאין לה הא קשיא טובא בשלמא למודה לראות לימים וקפיצות אפשר שתשמור את עצמה ואינה אסורה עד שתקפוץ באותו יום אלא מפהקת ומעטשת וכל שמנו חכמים במשנתינו שהוא מאורע שיכול לבא לה בתוך שמושה איך תהא מותרת כל אותה עונה שקבעה בה הוסת מאחר שיש לה יום קבוע לאותן וסתות ומה שהביא ראיה לדבר מדקתני עלה במתניתין רבי יוסי אומר אף ימים ושעות וסתות למאן קאמר לאו לר"י בר פלוגתיה אלמא בוסתות דגופא מודה ר' יהודה דלא מיתסרא אלא לשעתא אין בזה שום ראיה דכל הני מילי בוסתות דגופה שאין להם יום קבוע אבל אם יש להם יום קבוע דינן כדין וסתות דימים ואין הפרש ביניהן אלא בקפיצות ובכל דבר שהיא יכולה להשמר ממנו בשעת תשמיש

[הג"ה] החילוק שכתב הרז"ה בקפיצות הוא בידה אפשר וכו' ולא תקפוץ וכו' אלא מפהקת אפשר שתבא לה בעת שימושה כו' אף שיש לבעה"ד לחלק ולומר הא אשה שאין לה וסת נמי ומותרת לשמש אבל הר"ן בחידושיו כתב דבקפיצה אונם גורם לוסת שיבא אבל כאן הוסת גורם שתהא מעטשת וכו' וא"כ בודאי יש לחוש בקבוע לאותו יום ממש כמו וסת הימים רק יש לדון לפי הסברא זו אם ג' עונות לא נתעטשה ולא ראתה אפשר נעקר הוסת כמובן וצ"ע

(ו) עוד כתב ואם רגילה לראות מקצת הראיה לאתר הוסת אסורה מן הוסת ואילך כל היום ואנן לא תנן הכי אלא היתה למודה לראות בתחלת הוסת כ טהרות שעשתה בתוך הוסת טהורות הא למדנו שאין לחוש אלא לג' פרקים הללו שהן תחלת הוסת ותוך הוסת וסוף הוסת ומי שמוסיף לנו פרק רביעי להיות חוששת לאחר הוסת צריך להביא ראיה על כן ולדידן לא שנא רואה מתוך הלילה לאחר הלילה ומתוך הוסת לאחר הוסת אינה חוששת אלא לתחלת ראיתה שהיא

העיקר

[הג"ה] ומ"ש הרז"ה ואם רגילה לראות מקצת הראיה וכו' ואנן לא תנן הכי אלא היתה למודה לראות בתחלת הוסת כל טהרות שעשתה בתוך הוסת טהורות וכו' גירסא זו במשנה לא נמצא בספרי הש"ס ולא בספרי הראשונים רק כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טמאות ומזה למד הראב"ד ז"ל אף דבוסתות דגופה לא חיישינן לאחר הוסת דכיון שלא ראתה בה מותרת מיד אעפ"כ בראתה תחלת הוסת טמאה בתוך הוסת הה"ד אם ראייתה נמשכת לאחר וסת טמאה אותה העונה ולפי גרסתו דגרס טהורות אמאי לא כייל התנא בבא דלמודה לראות תחלת הוסת עם בבא דלמודה לראות בסוף הוסת דשניהם טהורות בתוך הוסת הטהרות שעשתה

(ז) עוד כתב אם קבעה וסת לשעות ולא לימים אינה חוששת אלא לשעתא בלבד דע"כ לא קאפליג