השגות הרז"ה על בעלי הנפש יז

היא הצעת הדברים ולא ידעינן אי קודם הנץ החמה או לאחר הנץ החמה מ"מ קשיא לי אם יש ספק בדבר אין זו רגילה לראות בהנץ החמה ואין לנו קביעות וסת מספק אלא בדבר ברור ואם היא רגילה בהנץ החמה אין בזה ספק ובידוע שהוא יום ואמאי נקטינן לחומרא ולא מצינו חומר זה בדברי רבותינו להיות אסורה כל הלילה וכל היום אלא ביום או בלילה ועוד הא הוא דאמר וסתות דרבנן וספק דדבריהם להקל ולא ירדתי בזה לסוף דעתו כלל

[הג"ה] ראיתי בהגהות של הראב"ד ונדפס בשנת תק"א אשר המביא ספר הנ"ל לדפוס בברלין סמך עליו בכל דבריו ומהם יצאה הג"ה זו בלשון הראב"ד תיבת אי נמי כמו שכתב בפנים שם והיכא דרגילה למחזי בהנץ חמה גופא אי נמי דלא קים לה במלתא שפיר וכו' באמת בדפוס וויניציא שס"ב חסר תיבת א"נ רק הם הוסיפו מדעתם ולפ"ז הוא טעות דהמובן לפי הגה"ה שלהם דתרי מילי נינהו קשה הא בודאי ברגילה בהנץ חמה הא ודאי יום הוא רק צ"ל כמו בדפוס הראשון ואי רגילה לראות בהנץ החמה דלא קים לה במלתא שפיר וכו' דא"א לצמצם בראייה מועטת וראיה ברורה לזה שהרי הראב"ד ז"ל כתב באותו הענין שם ואנן אכרענן בהא מלתא וכו' מהא דתניא וכו' עם הנץ החמה וכו' והא א"א דלא עיילא ראייה בתוך נץ החמה ואתסר ביממא ובלילא ע"כ. וכוונתו הא דאמרינן הא דחזי בסוף לילא היינו שהתחילה זמן ראייתה בלילה ודאי ונמשכה ראיתה עד הנץ החמה והיינו עד הנץ שכתב בסמוך ממש א"א דלא עיילא פורתא בתוך הנץ וכו' מזה מוכח דבתר תחילת ראיית' אזלינן אבל כאן דראתה בהנץ גופא לפניו ולא לאחריו עז"כ כיון דא"א למיקם עלה דמלתא טמאה ביום ולא בלילה כיון דביום הוא בחזקת נדה דראיה ודאי בהנץ א"א למיקם עלה דמלתא כהנ"ל ולזה כתבתי בפנים שנראה מדברי הרז"ה שאם ראתה בהנץ החמה אפשר לעמוד עליו אף בהנץ גופא שהוא יום ואם ספק לה אם ראתה קודם הנץ או לאחריו הרי הוא כוסת שאינה קבוע כלל ולא צריכה פרישה כלל אבל אפשר לומר דלא דמי כלל לאשה באין לה וסת קבוע דא"א לתקנה כלל דתפרוש קודם ראייתה דלא ידיע זמן ראייתה אבל בכה"ג בהאי ספיקא דאפשר לתקנה שתאסר ביום הזה ובלילה שלפניה לא עקרינן תקנתא דרבנן אף דוסתות דרבנן והוי קצת כמו תרי קולי דסתרי ולפי שהעליתי דין זה אם ספק לה אי קודם וכו' לא נזכר כלל בדברי הראב"ד

(ה) עוד כתב בוסתות דגופא כגון מפהקת ומעטשת וחוששת בפי כריסה וכל אותן השנויים במשנתינו אינה אסורה אלא עם וסתה בלבד בין שיש לה יום קבוע