השגות הרז"ה על בעלי הנפש י

אבל באמצעיתא מודה. ואני אומר דמאי דאמרינן בגמ' במחלוקת שנוי ורבנן היא אכולה מתני' קאי ובכולה פליג ר' יהודה דאידי ואידי בריה נינהו ואית להו פתיחת הקבר תדע דאמרי' על מציעתא א"ה כי לא נמוחו נמי אמר רבא כי לא נמוחו בריה נינהו

(ד) עוד כתב הרב הרואה דם יבש אע"פ שלא נמוח טמאה נדה ואני אומר דא ודא אחת היא וראיה לדבר דאמרינן בפ' דם הנדה אימא ה"מ לח ונעשה יבש יבש מעיקרא מנא לן ותו הא דתנן המפלת כמין קליפות כמין שערה וכו' מנא לן א"ק יהיה יהיה רבויא הוא אלמא אידי ואידי חד דינא אית להו ומחד דינא נפקי ואם לא נמוח מנין היינו יודעים שהיה דם מעיקרו הלא זה הוא המפלת כמין עפר אדום שאם לא נמוח אני אומר בריה הוא וזה דבר פשוט וברור הוא ואני אומר להלכה ולא למעשה שכשהחמירו בנות ישראל על עצמן בדם נדה הוא שהחמידו לעשותו כדם זיבה אבל בדם לידה לא החמירו ואדינא דאורייתא קיימן ולא ילפינן האי מהאי כדאמרי' בגמ' דם נדה לחוד דם ל דה לחוד ואם היא יולדת בזוב בודאי שהיתה צריכה לישב ז' נקיים מדם אבל בראיה א' ובקושי סמוך ללידת ולד א"נ ברואה תוך ז' ללידתה דיה בטומאת ז' לזכר וי"ד לנקבה דהא ז' להטומאה מלידתה ואין דמה מוסיף לה טומאה ותמה על עצמך היאך תטמא אותם בראיה א' ובקושי סמוך ללידתה להצריכה ז' נקיים אם זבה היא הא קי"ל דקושי סמוך ללידה בימי זיבה רחמנא טהריה וכ"ת דילמא קושי בימי נדה הויא נדה נקיים למה לה וכ"ת משום דכולהו נשי האידנא ספק זבות נינהו הרי זה אומרת מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני ובדם טהור נמי אין שרש החומרא ממנהג בנות ישראל אלא מתקנת רב יהודה ודורו ואסמכוה אמנהגא דשארא והרב אלפסי מסתם לה סתומי

[הג"ה] מה שהשיב הרז"ה ז"ל ובכלהו פלוג ר"י דאידי ואידי בריה היא וכו' חדא וכו' סברת הראב"ד דהא אמרינן בש"ס על הך דרבה דא' כי לא נמוחו בריה הוא ומי איכא כה"ג וכו' אין דתניא אמר ראב"צ מעשה באשה שהפילה כמין שערות וכו' וקליפות וכו' וחכמים שאלו לרופאים ואפרו אשה זו כמין שומא יש במעיה וכו' וע"כ דמייתי עלה מדראב"צ להורות אם נמוחו חזינן דהוי דמא ואם לא נמוחו לא הוי דם רק בריה ומשומא שבמעיה נפלו הקליפות והשערות וכ"כ הרא"ש בהדיא משא"כ בהפילה דם יבש ודאי הוא דם ולכך טמאה אף בלא נמוחו וכמין עפר לאו כחתיכת דם הוא רק בריה עיין ברא"ש כי הבדיקה הוא רק לידע שאם לא נמוחו השערות והקליפות בידוע שאינו דם רק בריה הוא משומא שבמעיה משא"כ בהפילה דם יבש ודאי טמאה ולפתיחת הקבר לא חיישינן כלל בהמפלת כמין שערות וכו' דאם נמותו הוא דם ואם לא נמוחו הוא משומא שבמעיה ומה שייכות פתיחת הקבר כאן ועיין בהרא"ש בפרק המפלת שהביא דברי הרז"ה בהשגה הנ"ל על דם יבש כגירסת הספר וסיום דבריו ולפתיחת הקבר לא חיישינן שבדבר קטן כזה אין בו פתיחת הקבר תדע וכו' דאמר ר"י במחלוקת שנוי' ורבנן הוא אבל ארישא דהמפלת כמין קליפה לא פריך דלא שייך בהנהו פתיחת הקבר והוא פלאי דהוא ממש להיפך מגירסת ספרים שלנו כדברי הרז"ה הנ"ל: