השגות הרז"ה על בעלי הנפש יא

(ה) עוד כתב הרב כלה שפרסה נדה ולא נבעלה אסיר להתיחד עמה בלילה וצריך להיות בבית אנשים ונשים ובמסקנא כתב מיהו שמירת נשים לא בעינן ממעשה דר' יהושע שהלך הוא ותלמידיו לפדות ריבה א' והשכיבה בלילה תחת מרגלותיו ואני אומר אין שעת הדחק ראיה ואין ללמוד ממעשה דר' יהושע אלא בכיוצא בו בתורה ובחסידות ובשעת הדחק אבל זו ברור לנו דכי קתני הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים אורחא דמלתא קתני ובכל שימור שמוציאו מאיסור יחוד דיו והייתי סבור דמ"ש הרב אסור להתיחד עמה בלילה ארחא דמלתא קתני ולאו דוקא עד שראיתי בסוף השער במנין הט' פרישות שכתב מוסף עליהם הנדה בימי חופתו ולא בעל שהוא אסור בכל אלה ואסור להתיחד עמה בלילה מוסף עליהן אשת ישראל שקנא לה ונסתרה שהיא אסורה בכל אלה ואסורה להתיחד עמו ביום ובלילה וקשה בעיני דבר זה כי המלך הזקן מושל רע למשול ביום ובלילה ואיננו מבדיל בין האור ובין החשך והוא אין לו עינים ולא בינה להבחין בין יום ובין לילה והיחוד מעבדי המלך עובד את רבו בין ביום ובין בלילה והמפטפט ביצרו עושה נחת רוח ליוצרו ובתורתו יהגה יומם ולילה עוד אני אומר להלכה אבל לא למעשה מדיוקא דגמרא דילן וממ"ש הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו ההיא דרב ושמואל דאמרי הלכה בועל בעילת מצוה ופורש דוקא שהגיע זמנה לראות וראתה דעל ההיא פסקא דמתניתין גרסינן לה ומאי דקא מותיב רב חסדא מעשה ונתן לה רבי ד' לילות מתוך י"ב חדש הכין פירושא קס"ד כל תלתא ירחא חדא עונה דמטיא לה עונה רביעית בימי בגרות וקס"ד בוגרת שלא ראתה כנערה שהגיע זמנה לראות וראתה דמיא אלמא כל הלילה שלה בלא פרישה ובדין הוא דהוה יכול למרמי דרב אדרב דהאמר רב בוגרת נותנין לה לילה הראשון אלא מעשה אלים ליה לאקשויי כדמסקינן בגמרא הוא סבר מעשה רב ואע"ג דבגמרא אותבינה לרב מהאי מעשה כסבורים לומר דבוגרת בעלמא אית לה טפי מלילה הראשון דכי היכי דמהניא קטנות בנערות מהני נמי נערות בבגרות לא חש רב חסדא כל הני הדקדוקים דמ"מ קשיא מאחר שמצינו שיש לה כל הלילה לבוגרת וקס"ד ה"ה לנערה שהגיע זמנה לראות וראתה שבגבורתה של זו עומדת במקום של זו ושתיהן שקולות בשקול הדעת להקל ולהחמיר ולא דייך שאתה אינך מוסיף אלא שאתה גורע ואומר בועל בעילת מצוה ופורש א"ל רבא אהדורי אפרכי למה לך אותיב מתני' הלילה שלה וב"ש במקום ב"ה אינה משנה וכדין הוא דלדחיה ליה כדדחינן התם מי סברת כל תלתא ירחי חדא עונה א"נ שאני הכא דראתה מהיכא דלא ראתה אלא כיון דאיכא מתניתין קשיא בהדיא לא חש לכל זה והיינו דא"ל רבה אהדורי אפרכי למה לך אותיב מתני' והוא סבר