הר שפר ט

דמחייב הא מסיק הש"ס בשבועות דף י"ט למ"ד על העלם טומאה חייב ואין חייב על העלם מקדש דגם העלם זה וזה בידו פטור וכן בהעלם שבועה והעלם חפץ מסיק שם הש"ס בשבועות דף כ"ו דפטור וה"ה הכא דהורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן הוה ג"כ העלם זה וזה בידו ששגג דזהו שומן ושוגג זה הוה תולה בעצמו וחייב ושגג ג"כ דחלב מותר ובזה הוה תולה בב"ד ופטור א"כ בשגג בשניהם הי' לו ג"כ להיות פטור, אמנם י"ל דטעמא דר"י אף דבעלמא הסברא נותנת דהעלם זה וזה בידו פטור אפיה"כ חייב הכא משום דבסמוך אמר רבא מודה רב שאינו משלים לרוב צבור מ"ט א"ק בשגגה עד שיהיו כולם בשגגה אחת ופרש"י דבעינן שיהיו כולן ממש שוגגים בשגגה עפ"י ב"ד א"כ כיון דגלי קרא לענין קרבן צבור דבעי דוקא שיהיו בשגגה אחת עפ"י ב"ד ממש ולא יתערב בזה שגגת עצמן א"כ ה"ה לענין יחיד התולה בב"ד דפטור בעינן שלא יתערב בזה שגגת עצמו דהאי דינא דיחיד התולה בב"ד פטור ילפינן מן בעשותה התולה בעצמו חייב והתולה בב"ד פטור והיינו דנגד מה שכתוב בפרשת קרבן צבור שעשו עפ"י הוראה דחיבין פר כתב הכא מיעוטא בעשותה העושה מפי עצמו חייב כשבה או שעירה ולא התולה בהוראה א"כ דוקא בכה"ג דחייבין הצבור פר הוראה פטור היחיד התולה בהוראה אבל היכי שנתערב עמו שגגת עצמו חייב היחיד כשבה או שעירה כיון דבכה"ג לא חשיבו הצבור תולים בהוראה ופטורים מפר, וכן מורה לשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפי"ג מה' שגגות ה"ה וכן אם לא ידע שטעו ונתכוין לאכול שומן ואכל חלב הקיבה שהתירוהו והוא לא ידע שהוא חלב הקיבה הרי זה חייב מפני שאכילתו מפני שגגתו לא מפני ההוראה ואינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם שנאמר לכל העם בשגגה עד שתהי' שגגה אחת לכל וכתב הכ"מ בריש הוריות כו' אמרינן בפלוגתא רב אמר פטור ורי"א חייב ופסק כר"י ומ"ש ואינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם פשוט הוא דאמרינן בגמ' דאפי' רב מודה בהא ע"כ, ודברי הכ"מ מוכרחים דהרמב"ם פוסק כר"י דלא חשיב תולה בב"ד דאם ס"ל כרב דחשיב תולה בב"ד רק דאינו מצטרף למנין השוגגים משום דכתיב בשגגה עד שיהיו כולן בשגגה אחת א"כ אכתי הוה האי יחיד שנתחלף לו חלב בשומן פטור מקרבן יחיד מטעם תולה בב"ד דפטור אף דהרמב"ם ז"ל פוסק יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב זה דוקא בלא עשו רוב צבור על פי ב"ד אבל היכי דעשו רוב צבור על פיהם וחייבין הב"ד פר אז נסתלק החיוב קרבן מכל יחיד אף באופן שאינו מצטרף לקרבן צבור כמבואר ברמב"ם סוף פי"ד מה' שגגות ובהשגת הראב"ד שם

והנה לכאורה יש לדקדק בדברי הרמב"ם כיון דפסק כר"י דנתחלף חלב בשומן לא חשיב תולה בב"ד א"כ למה הוצרך להביא קרא בשגגה דהא עד כאן לא הוצרך רבא להשמיענו דבר זה אלא לרב דס"ל פטור דחשיב תולה בב"ד קמ"ל דאינו משלים לרוב צבור מקרא דבשגגה אבל לר"י דס"ל חייב דלא חשיב תולה בב"ד פשיטא דאינו מצטרף לרוב צבור, אמנם לפי האמור ניחא דר"י גופי' למד דין זה מהאי קרא דבשגגה דלא חשיבו תולה בב"ד היכי שנתערב עמו ג"כ שגגת עצמו לכך נקט הרמב"ם ג"כ קרא כי לכל העם בשגגה

ועפי"ז י"ל דרב ור"י אזלו לשיטתם דבירושלמי ריש מכילתין פליגי שמואל ור' יוחנן דשמואל ס"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ור"י ס"ל פטור ומייתי הירושלמי ברייתא כל הוראה שהצבור מביאים עלי' פר אין היחיד מביא כשבה ושעירה וכל הוראה שאין הצבור מביאים עלי' פר היחיד מביא כשבה ושעירה וקאמר הירושלמי דשמואל מפרש הברייתא ברוב ומיעט דאם עשו רוב צבור דמביאים פר אז כל יחיד פטור מכשבה ושעירה ואם עשו מיעוט צבור דאין מביאים פר אז כל יחיד חייב דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ור' יוחנן מפרש הברייתא לענין הוראה גופא דכל הוראה שהצבור מביאים עלי' פר היינו בהורו לבטל מקצת אז חשיבי הוראה גם לענין יחיד התולה בב"ד דפטור ואין צריך להביא כשבה ושעירה וכל הוראה שאין הצבור מביאים עלי' פר דהיינו בעוקר כל הגוף אז לא חשיבי הוראה גם לענין יחיד התולה בב"ד וחייב להביא כשבה ושעירה ולפי"ז י"ל דהיינו טעמא דר' יוחנן בנתחלף לו חלב בשומן ואכלו דחייב ואינו פטור מטעם תולה בב"ד כיון דלענין פר לא חשיבי הוראה דכתיב בשגגה