הר שפר י

עד שיהיו כולן בשגגה אחת עפ"י ב"ד ה"ה לענין יחיד התולה בב"ד לא חשיבי הוראה וחייב היחיד כשבה ושעירה, והנה הטעם דתולה בב"ד פטור פרש"י שבת דף צ"ג משום דהוה אנוס ואנן דקיי"ל יחיד התולה בב"ד חייב כמו שפסק הרמב"ם ז"ל כתב הנו"ב מה"ת חיו"ד סי' צ"ו אף דבאמת אנוס פטור מקרבן כמבואר בשבועות דף י"ח אי שלא בשעת ווסת אנוס הוא מ"מ יחיד התולה בב"ד חייב דדוקא היכי דהוא אנוס עפ"י דין אז פטור מקרבן אבל היכי דהוא אנוס עפ"י טעות חייב קרבן: והנה בתינוק שנשבה בין הנכרים פליגי רב ושמואל ור"י ורשב"ל ריש פ' כלל גדול דרב ושמואל ס"ל דחייב קרבן ור"י ורשב"ל ס"ל דפטור מקרבן ופרש"י הטעם משום דהוה אנוס וי"ל דאזלו לשיטתייהו דר"י דס"ל יחיד התולה בב"ד פטור משום דהוה אנוס א"כ ה"ה בתינוק שנשבה פטור דאונס הוא ושמואל דס"ל דיחיד התולה בב"ד חייב אף דהוה אנוס משום דהוא אונס עפ"י טעות א"כ ה"ה בתינוק שנשבה חייב דהוה אנוס עפ"י טעות, ולפי"ז רב דס"ל תינוק שנשבה חייב משום דהוה אנוס עפ"י טעות א"כ ס"ל ג"כ בהא כשמואל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב. ולפי"ז י"ל דהפירוש בברייתא כל הוראה שהצבור מביאין עלי' פר כו' כמו שמפרש שמואל לענין רוב ומיעט וע"כ ס"ל בנתחלף לו חלב בשומן דפטור מטעם תולה בב"ד אף דלענין פר לא חשיבי הוראה דגזרת הכתוב הוא עד שיהי' כולן בשגגה אחת מ"מ לענין יחיד התולה בב"ד אין צריך להיות דוקא שגגה אחת דהעלם זה וזה בידו ג"כ פטור, ועי' מש"כ בזה לקמן דף ה' אולם הרמב"ם ז"ל אף דפוסק כשמואל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב מכח ברייתא דעדיין אני אומר כמו שמסיק סתמא דש"ס לקמן עמוד ב' אפיה"כ. לענין נתחלף לו חלב בשומן פוסק כר' יוחנן משום דרב ור"י הלכה כר"י כמובן

אמנם לפי"ז דרב ס"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב צ"ל הא דאמר רב בנתחלף לו חלב בשומן דפטור מטעם תולה בב"ד מיירי בעשו רוב צבור ע"פ ב"ד דמביאין פר ואז פטור היחיד מטעם תולה בב"ד אף שאינו מצטרף לקרבן צבור כנ"ל

שם. א"ר פפא קסבר ר' יוחנן כיון דכי מתידע להו לב"ד הדרו בהו והוא נמי הדר בי' שב מידיעתו קרינן בי', המשנה למלך פ"ב מהלכות שגגות הקשה מכאן אסוגי' דיומא דף פ' דא"ר אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין ופריך מה ירבה בשיעורין אי נימא דמחייב קרבן אכזית קטן והתניא אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו כו' ומפשטא דגמ' משמע דהקו' היא הא גם הכא ל"ה שב מידיעתו דאי נמי הוה ידע דחלב הוא הוה אכיל לי' משום דליכא שיעור וכן פרש"י שם, וקשה דלפי סוגי' דהכא שפיר הוה שב מידיעתו כיון דאילו הוה ידע דב"ד אחר ירבה בשיעורין הוה הדר בי' שב מידיעתו קרינן בי' ועיי"ש בתוס' יוה"כ, ובלאה"כ קו' הגמ' אינו מובן מדוע לא חשיב שב מידיעתו דאף דליכא כשיעור מ"מ גם חצי שיעור אסור א"כ אי הוה ידע דחלב הוא ודאי ל"ה אכיל מני', וכבר עמדו גם בזה המפורשים

ואפשר לומר הפשט בגמ' באופן אחר, ונקדים ליישב דברי רש"י ד"ה ר"ש בן יוסי וכו' ומומר לא שב מידיעתו הוא לפיכך אינו מביא קרבן על שגגתו ואמר לקמן בפ"ב מומר שאכל חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו, יש לדקדק מה בעי רש"י בזה לאתויי האיכא בינייהו דלקמן

ואפשר ליישב בדרך זה דלכאורה קשה מנ"ל להמקשה דלר"ש אם אינו שב מידיעתו בשעה שאבל אין מקבלין ממנו קרבן אפי' חזר בתשובה אח"כ דלמא דוקא אם אינו שב מידיעתו אחר שנודע לו שחטא הוא דאין מקבלין ממנו דהא זה נלמד מאשר לא תעשינה וסמוך לי' או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא אשמו כמו שפרש"י חולין דף ה' ומזה לא מוכח רק דבעי דאחר שנודע לו שחטא יהי' שב מידיעתו דהך או הודע אליו חטאתו היא הידיעה אחר החטא א"כ הכא בנתחלף לו חלב בשומן שפיר הוה שב מידיעתו דהשתא אחר שנודע לו שחטא הוה שב מידיעתו

אמנם י"ל דלת"ק דממעט מומר מקרא דנפש כי תחטא מעם הארץ פרט למומר ע"כ ממעט אם הי' מומר בשעת החטא אפי' חזר בתשובה, אח"כ דהכי משמע קרא כי תחטא מעם הארץ ולא בחטא כשהי' מומר וכה"ג כתב התוס'