הר שפר פ

מתקנתו המציאו לבקש עולה עליו וכי משוא פנים יש בדבר

, אמנם יש לתרץ כל זה עפימ"ש המרש"א שם בח"א דבמכות דף י' אר"א מי אוהב בהמון לו תבואה למי נאה ללמוד בהמון מי שכל תבואה שלו דאר"א מ"ד מי ימלל וגו' מי שיכול השמיע כל תהלתו ודרש הקרא לענין ת"ח, אולם בפ"ב דמס' מגילה דריש האי קרא לענין סיפר שבחו של מקום ויליף מהאי קרא דאסור להאריך בשבחו של מקום יותר מדאי שנאמר מי ימלל גבורות ד' וגו' למי נאה למלל גבורות ד' למי שיכול להשמיע כל תהלתו, והשתא לר"מ מתפרש האי קרא לענין ת"ח כדאיתא במכות, ולרשב"ג מתפרש האי קרא לענין סיפר שבחו של מקום, כן הוא תורף דברי מהרש"א, והנה י"ל אה פירוש הקרא הוא לענין סיפר שבחו של מקום או לענין ת"ח תלוי בזה, דהנה במס' סוטה אמר רב ת"ח צריך שיהא בו שמינית שבשמינית רנב"י אמר לא מיני' ולא מקצתו מי זוטר מאי דכתיב תועבת ד' כל גבה לב וביארו המפורשים דמשמעות דורשין איכא בינייהו, דמצינו לפעמים מלת כל משמעו מקצת כמו ולא יעיר כל חמתו וכן אין לשפחתך כל בבית, וכתבו המפורשים כלל בזה דהיכי דכתיב כל במשפט מחייב משמעו כולו והיכי דכתיב במשפט שלולה משמעו אפי' מקצתו, אמנם היכי דכתיב במשפט מחייב כמו תועבת ד' כל גבה לב אך כונת הענין הוא שלולה שלא יהא גבה לב פליגי רב ורנב"י דרב ס"ל דאזלינן בתר משפט מחייב ומשמעו כולו ורנב"י ס"ל דאזלינן בתר משפט שלולה ומשמעו אפי' מקצתו

ולפי"ז הכא בקרא דמי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו דכתיב במשפט מחייב אך כונת הענין הוא שלילה דמי שאין יכול להשמיע כל תהלתו לא ימלל גבורות ד' באנו למחלוקות זו דאם פירושו כולו מוכרח לומר דקאי לענין ת"ח דאי אפשר לפרש לענין סיפר שבחו של מקום דא"כ הי' משמע דדוקא כל שבחו של מקום א"א לספר אבל מקצת אפשר לספר והלא אי אפשר לספר אפי' מקצתו כדאיתא בברכות בהאי דנחית קמי' דרבה אמר האל הגדול הגבור והעזוז וכו' א"ל סיימתינהו לכולהי שבחי' דמרי' כו' משל למלך שיש לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב ומקלסים אותו באלף אלפי אלפים דינרי כסף וכי לא גנאי הוא לו, ופי' המורה נבוכים ח"א ס"פ נ"ט דלכך אמר ומקלסים אותו בדינרי כסף ולא אמר ומקלסים אותו במאה דינרי זהב דא"כ הי' משמע דעכ"פ מקלסין אותו במקצת ובאמת קילוסו של מקום אינו כלל מענין שבחו כמו מלך שיש לו דינרי זהב ומקלסים אותו בדינרי כסף שאינו כלל מענין שבחו, וכ"כ אי אפשר לקלס להמקום אפי' במקצת, והדברים עתיקים. א"כ אם מלת כל משמעו כולו ע"כ קאי קרא לענין ת"ח אבל אי מלת כל משמעו אפי' מקצתו ע"כ צ"ל דקאי לענין סיפר שבחו של מקום דאי אפשר לפרש על ת"ח דא"כ הי' משמע דדוקא אם יכול להשמיע עכ"פ מקצתו יכול לדרוש בהמון ולא מי שלא יוכל לדרוש כלל לא ידרוש בהמון פשיטא דאם לא יוכל לדרוש כלל לא ידרוש ברבים, וע"כ קאי לענין סיפר שבחו של מקום כיון דא"א לקלסו כלל מענין שבחו אפי' מקצתו הלכך אסור להאריך בשבחו של מקום רק מה שתקנו לנו אנשי כנה"ג כפי מה שאנו משיגים מפעולותיו כידוע

, אמור מעתה מה מאד יבא הכל על נכון דמראשית כזאת לא הי' לחכמים אלו פתחון פה להוריד את רשב"ג מגדולתו מפני חסרון ידיעתו מפאת הכתוב מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו דהי' אפשר לומר דקאי קרא לענין סיפר שבחו של מקום ומשמעות כל הוא אפי' מקצתו, אך אחר שתיקן רשב"ג משנה זו ליקח לעצמו יותרת הכבוד והי' נראה לחכמים אלו קצת גאוה בזה, וע"כ כרב ס"ל דת"ח צריך שיהי' בו מעט התנשאות ומשמעות כל היינו כולו א"כ ע"כ קרא דמי ימלל קאי לענין ת"ח דצריך לדרוש בכל התורה א"כ לשיטתו נעברי' והוה אנא אב"ד ואת נשיא

, ומעתה מאד נאמנו דברי הרמב"ם דהוא ז"ל פסק בפ"ב מהלכות דעות הלכה ג' כרנב"י דלא מני ולא' מקצתו, כמ"ש שם הגהות מיימוני א"כ האי קרא דמי ימלל קאי לענין סיפר שבחו של מקום אבל בת"ח אף אם אינו ממלא בחכמה מלמדין אותו

ובזה יש לבאר דברי הירושלמי כלאים פ"ט רבי הוה ענוון סגין והוה אמר כל מה דאמר לי בר נש אנא עביד בר ממה דעבדון זקני בתירה לזקני הלל דשרון גרמון מנשיאותי' ומינוני', ולכאורה