הר שפר עז

דריש סמוכין רק היכי דמוכח ומופנה כדאיתא בריש יבמות דף ד' ועיין בתוס' ד"ה וכי כמובן ע"ב ס"ל שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר' אמנם לכאורה הי' אפשר לומר דגם הכא מופנה משום דהו"ל למיכתב ראש לא יפרע ובגד לא יפרום וכתיב ראשו ובגדיו ש"מ לאפנויי הוא דאתא לדרוש סמוכין ע"כ קאמר ר' יהודה אלו נאמר ראש לא יפרע ובגד לא יפרום הייתי אומר בראש ובגד של סוטה הכתוב מדבר תלמוד לומר ראשו ובגדיו א"כ ליכא מופנה ולא דרשינן סמוכין ולכך ס"ל שאינו בפריע ופרימה כל עיקר אבל ר"מ דריש סמוכין אע"ג דליכא מופנה

, ובזה מיושב מה שיש להקשות לכאורה לעיל בסמוך דאמר רב פפא דהברייתא דתניא דברים שבין כ"ג לכהן הדיוט אלו הם כו' אתיא כר"ש משום דתני בה ופטור על טומאת מקדש וקדשיו, מנלי' דאתיא כר"ש דלמא אתיא כר' אליעזר דס"ל ג"כ דכ"ג משיח פטור על טומאת מקדש וקדשיו כדאמר רב פפא בעצמו לעיל דף ט' ע"ב עיי"ש, ולפי האמור יש ליישב דר"א דהוא מתלמודי ב"ש כדאיתא בתוס' שבת דף ק"ל ע"ב בשם הירושלמי ודאי ס"ל כב"ש דלא דרשו סמוכין כדאיתא במנחות דף מ' גבי סדין בציצית וכן כתב בס' מלא הרועים כלל סמוכין אות כ' ומיישב בזה קי' הרא"ם עיי"ש, ומש"כ שם באות כ"א דמשמע בגיטין דף י"ב דר"א דריש סמוכין דקאמר ור"א האי לא תלקט מאי עביד לי' והתם סמוכין נינהו כמ"ש רש"י, אין ראי' משם דהתם לא תלקט לעני כתיב בפסוק אחד אבל היכי דהסמוכין הם בשני פסוקים ס"ל לר"א כב"ש דלא דרשינן סמוכין א"כ האי ברייתא ע"כ לא אתיא כר"א דהא בברייתא מבואר דכ"ג פורם למטה ולר"א דלא דריש סמוכין אינו בפריעה ופרימה כל עיקר

במשנה פר כהן משיח ופר העדה עומדים פר כהן משיח קודם, הא דנקט עומדים י"ל דהאי כל התדיר מחבירו קודם את חבירו יש לו שני פירושים: א', דקודם בזמן, וב', דאם לא יכול לעשות רק אחד מהם אזי התדיר קודם כדאיתא במנחות דף מ"ט דאם אין להם רק כבש אחד להקריב למוסף או לתמיד של בין הערביים אזי תמיד של בין הערביים הוא קודם מפני שהוא תדיר וכן כל המקודש מחבירו כדאיתא לקמן במשנה האיש קודם לאשה להחיות מפני שהאיש מקודש יותר דחייב גם במצות עשה שהזמן גרמא כמ"ש הר"ע מברטנורא, וע"ז קאמר דפר כהן משיח ופר העדה עומדים אז פר כהן משיח קודם בזמן הקרבה אבל אם אין להם רק פר אחד אזי אין לכהן משיח דין קדימה נגד הצבור

דף י"ג ע"א, הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים המכפר למתכפר, יש לדקדק למה לי האי טעמא הא ילפינן לעיל מקרא ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון. ואפשר לומר דבא לפרש טעמא דקרא דאף למ"ד דלא דרשינן טעמא דקרא כבר כתב המרדכי סוף פרק הגוזל עצים דכי הוה דבר תמוה כ"ע דרשי טעמא דקרא והכא הוה לכאורה מילתא דתמוה דמצד הסברא הי' לנו להקדים הקרבן צבור כדאיתא בסמוך שעיר ע"ז קודם לשעיר נשיא מ"ט האי צבור והאי יחיד לכך דריש טעמא דקרא הואיל ומשיח מכפר דין הוא שיקדים המכפר למתכפר ונ"מ בהאי טעמא בכהן משיח שעבר מחמת מום או זקנה דאין מכפר עוד אז פר העדה קודם, אמנם לפי"ז יש לדקדק בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שכתב ג"כ הך טעמא ולפי שכ"ג הוא שיכפר על עצמו ואח"כ יכפר על זולתו, והוא אמרם דין הוא שיקדים המכפר למתכפר כמו שצוה יתברך בצום כפור עכ"ל, ובריש פרקין כתב בזה"ל כ"ג אם עבר במום או זקן וכיוצא בהם הוא עומד בקדושתו לפי ששמן המשחה שנמשח בו אינו מבטל מעשיהו ואין הפרש בינו ובין כ"ג המשמש בכל הדברים זולתי בעבודה בלבד ומה שהוא תלוי בה ר"ל פר יוה"כ ועשירית האיפה שמקריב בכל יום כמו שנתבאר עכ"ל, ולפי האמור הא איכא עוד חילוק בין כהן משמש לכהן שעבר לענין דין קדימה לפר העדה דפר כהן משיח שעבר ופר העדה עומדים פר העדה קודם לפר כהן משיח שעבר כיון דליכא טעמא דיקדים המכפר למתכפר, ויש ליישב

שם. זה בנה. אב שיהיו כל החטאות קודמות לעולות הבאים עמהם וקיימ"ל דאפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה, ויש לדקדק דלמה הוצרך לומר וקיימ"ל דאפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה. הא הברייתא מיירי בפר העלם דבר