הר שפר עה

כיון דטומאה הותרה בצבור לא מהדרינן אטהרה בשום טומאת מגע לשיטת רש"י דף ז' הנ"ל, אלא ודאי ס"ל לסתם מתניתין דאין סומכין על הנס וחיישינן לטומאת קרי דלא הותרה בצבור, ולכך ס"ל לרבא דגם במתניתין דפסחים נועלין תנן דלא סמכינן אניסא, אבל לאביי שפיר י"ל דסמכינן אניסא והא דמתקינן כהן אחר תחתיו משום דחיישינן לשאר טומאת מגע כפי' רש"י כיון דס"ל לתנא דמתניתין טומאה דחוי' בצבור ומהדרינן אטהרה א"כ אם יארע פסול בכ"ג אפי' בטומאת מגע יצטרך כהן אחר לעבוד ביוה"כ ולכך אמר אביי ננעלו תנן דסמכינן אניסא

ובזה ניחא ג"כ דהירושלמי מקשה על מתניתין דספ"ק דיומא ולא מניסים שנעשו במקדש הן ולמה לא מקשה כן על מתניתין דריש פ"ק דיומא דמתקינן לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול משום דהמקשה ס"ל ג"כ כסברת אביי דתנא דמתניתין ס"ל טומאה דחוי' היא בצבור וחיישינן לטומאת מגע שלא הי' הנס רק בטומאת קרי דמגונה אבל במתניתין דלא הי' מניחין אותו לאכול הרבה דהחשש הוא מטומאת קרי מקשה שפיר ולא מניסים שנעשו במקדש הן, ומתרץ משום דאין סומכין על הנס או דמתניתין מיירי במקדש שני

שם וכל עבודת יוה"כ אין כשירות אלא בו, עי' באר שבע שהביא פלוגתת הבעל המאור והרמב"ן אם היו פייסות ביוה"כ, והכסף משנה פ"א מהלכות עביוה"כ הלכה ב' כתב בשם הריטב"א בפ"ק דיומא דמדאורייתא אין חובה בכ"ג אלא בעבודת היום ממש אבל תמידין ועבודות של כל יום כשירות בכהן הדיוט אלא דמצוה בכ"ג, ולכאורה יש לדקדק מנלן דעבודות של כל יום מצוה בכ"ג הא בפ' אחרי לא נזכר רק עבודת היום ממש וע"ז כתב וכפר הכהן אשר ימשח אותו אבל עבודות של כל יום מנלן אפי' למצוה בכ"ג

, וי"ל כיון דגמירי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כ"ג ומקדש בו ביום א"כ מוכח דגם עבודות של כל יום מצוה בכ"ג דאל"כ לא משכחת חמש טבילות דטבילה ראשונה וכן בטבילה אחרונה דלובש בגדי זהב לא הי' עושה עבודת היום דכתיב בפ' אחרי ומוכח דגם בעבודות של כל יום מצוה לכתחילה בכ"ג אבל בדיעבד לא מעכב משום דגם החמש טבילות ועשרה קידושין לא מעכב כדאיתא ביומא דף ז' ע"ב וברמב"ם פ"ב מהלכות עביוה"כ

, ועפי"ז יש ליישב מה שקשה לכאורה דהתוס' יומא דף ל' ד"ה גמירי חמש טבילות הקשו אי הלכתא קרא ל"ל לקמן, ותירצו אי לאו קרא הו"א חמש טבילות יטבול אפי' בזה אחר זה כולם ביחד להכי איצטריך קרא דכשהוא משנה מעבודה לעבודה עביד להו ואי לאו הלכתא הו"א אינו משנה מעבודה לעבודה אלא ג' פעמים דהוי להו ג' טבילות ותו לא ע"כ, ויש להקשות דתינח לרב חסדא דיליף דהאי ובא אהרן אל אהל מועד לא נאמר על הסדר אלא משום דגמירי חמש טבילות טובל כ"ג בו ביום, אבל לרבא ביומא דף ע"א דמוכח מקרא ופשט את בגדי הבד אשר לבש דקרא ובא אהרן לא נאמר על הסדר א"כ הלכתא ל"ל וליכא למימר דרבא לא ס"ל הל"מ דהא כתב הרמב"ם בהקדמה לסדר זרעים דבהל"מ ליכא פלוגתא, וכבר הרגיש בזה בס' יד דוד

. אמנם לפימ"ש ניחא דאי לא הלכתא לא הוה ידעינן דעבודות של כל יום הוא בכ"ג והו"א דכשירה בכהן הדיוט א"כ אכתי לא הוה ידעינן דמשנה מעבודה לעבודה חמש פעמים לכך איצטריך הלכתא דחמש טבילות טובל בו ביום וממילא ידעינן דגם עבודות של כל יום מצוה לכתחילה בכ"ג

שם. כתנאי והוא אשה בבתולי' יקח כו' פשט הסוגי' משמע דר"י ורע"ק פליגי אי מרבינן מן והוא משיח מלחמה או כהן משיח שעבר מחמת מום דלר"י משיח מלחמה אסור באלמנה אבל לא כהן משיח שעבר מחמת מום ולרע"ק כהן שעבר אסור באלמנה אבל לא כהן משיח מלחמה, והנה הרמב"ם ז"ל פוסק בפי"ז מהלכות א"ב דמשיח מלחמה אסור באלמנה כר' ישמעאל ובפט"ו מה' שגגות כתב דמשיח שעבר מחמת מום אסור באלמנה כרע"ק א"כ הוה מזכה שטרא כבי תרי

, וי"ל דלכאורה קשה למה צריך רבויא לכהן משיח שעבר דאסור באלמנה הא מבואר במשנה ריש פרקין כהן משיח שעבר מביא פר ומבואר שם בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל דאף שעבר מחמת מום או זקנה הוא עומד בקדושתו לפי ששמן המשחה שנמשח בו אינו מבטל מעשיהו א"כ פשיטא דאסור