הר שפר עד

המת משום דלא שכיח כיון דלא שייך בזה כפרת כל ישראל תלוי בזה, אמנם זה דוקא בטומאת המת דלא שכיח אבל בטומאת ביתו אפי' אם נימא דגם בזה הותרה בצבור מ"מ יש לנו להפרישו כיון דטומאת ביתו שכיח יש לנו לאהדורי בתר טהרה כמו היכא דאיכא טמאין וטהורין בההוא בית אב דטהורי עבדי טמאי לא עבדי לכך לא צריך רש"י לפרש דבועל נדה לא הותרה דאף אם הותרה אפיה"כ צריך לאהדורי בתר טהרה משום דשכיח אבל לאיכא דאמרו דאפי' היכא דאיכא טהורין וטמאין בההוא בית אב פליג ר"נ ואמר עבדי נמי טמאין דכל טומאת מת בצבור שריי' רחמנא א"כ קשה למה מפרישין אותו מביתו כיון דלא צריך לאהדורי כלל בתר טהרה לכך פרש"י משום דבועל נדה לא הותרה

ומעתה מיושבים ג"כ קושיות השעה"מ דיש לומר דקו' הגמ' ורבנן נמי הא חייש לשמא קאי אליבא דרבינא דס"ל כתי' הא' של תוס' דהכא לא הוה לן למיחוש אפי' למיתה דחדא לזמן מועט אלא דרבנן מקשו לר' יהודה לשיטתו דבעי למיחוש משום מעלה דכפרה יותר מעפ"י דין א"כ אין לדבר סוף וע"ז מקשה הגמ' הא רבנן נמי חיישו לשמא יארע בו פסול וע"ז משני טומאה שכיחא מיתה לא שכיחא ושם בסמוך דמקשה ורבנן נימרו אינהו לנפשי' לא מקשה אליבא דרבינא דהא שפיר יש לחלק דטומאה דשכיחא לחד חיישינן לתרי לא חיישינן אבל במיתה דאפי' לחד לא הוה לן למיחוש רק משום מעלה דכפרה חיישת אפי' דלא שכיח א"כ ניחוש אפי' לתרי ותלת ואין לדבר סוף כקו' השעה"מ, אמנם קו' הגמ' קאי אליבא דרבא דס"ל כתי' השני של תוס' דמשום מעלה דכפרה יש לנו למיחוש אפי' לתרי ותלת אע"ג דלא שכיח ואין לדבר סוף א"כ גבי טומאה נמי נימא הכי, וע"ז משני כה"ג זריז הוא ואיכא למיעבד תקנתא להאי חששא

, ומעתה נבא ליישב דברי הרא"ש, דבפרק כל הגט כתב הרא"ש דאין ברירה ל"ש תולה בדעת עצמו ל"ש תולה בדעת אחרים כתי' רבא בפ' כל הגט דר' יהודה ור' שמעון אין מחלקין בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים א"כ צ"ל דטעמא דר' יהודה דאוסר בלוקח יין מבין הכותים משום דשמא יבקע הנוד א"כ ס"ל לר' יהודה דחיישינן למיתה דזמן מועט עפ"י דין א"כ ליכא למימר כתי' הא' של תוס' דרבנן מקשו לר"י לשיטתו וצ"ל כתי' הב' של תוס' דהכא משום מעלה דכפרה יש לנו למיחוש יותר מן הדין א"כ ליכא למימר כתי' רבינא דלכך אין מפרישין אותו מטומאת המת משום דלא שכיח דמשום מעלה דכפרה יש לנו לחוש יותר מכפי שורת הדין וצ"ל כתי' רבא דמתניתין ס"ל טומאה הותרה בצבור א"כ לדידן דקיי"ל כרב ששת דטומאה דחוי' בצבור צריך להפרישו גם מטומאת המת, והנה בהא דפריך שם הגמ' ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת המת והיינו ששום אדם לא יכנוס אצלו שמא ימות מת עליו כמו שפרש"י לכאורה יש לדקדק מנ"ל שאין מפרישין אותו מכל אדם הרי אדרבה עיקר הפרשה הוא כדי שיהי' נבדל מכל קלות הראש שחלה עליו אימה בהבדלתו מן הבריות כמו שפרש"י יומא דף ח' ע"ב ד"ה שזה פרישתו לקדושה, אמנם פשוט דהכרח הגמ' הוא דע"כ כל אדם נכנסין ויוצאין אצלו דאל"כ למה לי למיתני דמפרישין אותו מביתו כיון דמפרישין אותו מכל אדם א"כ גם אשתו בכלל אלא ודאי דשאר כל אדם נכנסין ויוצאין אצלו, ולפי"ז לפימ"ש דלשיטת הרא"ש צריך להפרישו גם מטומאת המת ושאר כל אדם ג"כ אין נכנסי' ויוצאין אצלו ע"כ השמיט הרא"ש תיבת מביתו כיון דכל אדם אין נכנס אצלו א"כ גם אשתו בכלל

, ומעתה נחזור לעניננו דהנה לאביי דס"ל בסוכה דף כ"ד דר' יהודה לא חייש למיתה לזמן מועט והא דחייש שמא תמות אשתו הוא משום מעלה דכפרה א"כ ודאי ס"ל כתירץ רבינא דתנא דמתניתין ס"ל טומאה דחו' היא בצבור כדס"ל לאביי גופא בזבחים דף ל"ג והא דלא חיישינן לטומאת המת משום דטומאת המת לא שכיחא ולפי"ז י"ל דאביי ורבא אזלו לשיטתייהו דלרבא דע"כ צ"ל דס"ל לתנא דמתניתין דריש יומא דטומאה הותרה בצבור א"כ קשה למה צריך לתקן כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול הא זה אחד מן עשרה ניסים שנעשו בביהמ"ק שלא אירע קרי לכ"ג ביוה"כ, ואין לתרץ דחיישינן לשאר טומאת מגע שאינו יוצאה: מגופו דעל זה לא הי' נס כפי' רש"י זה אינו דהא התנא דמתניתין ס"ל טומאה הותרה בצבור א"כ אף שיטמא הכ"ג בשאר טומאת מגע יוכל לעבוד ביוה"כ