הר שפר עג

עפ"י דין לא משום מעלה דכפרה, וצ"ל דרבא לית: לי' אסור לבטל מצות יבמין רק משום דיש זיקה כדאמר שם בסלקא דעתי' בפ' ד' אחין. אמנם יותר יש לומר דגם רבא ס"ל אסור לבטל מצות יבמין ולמיתה דחד חיישינן ולמיתה דתרי לא חיישינן ובאמת לא שייך תי' הראשון של התוס' לרבא ולכך כתבו התוס' אי נמי התם חששא בעלמא הוא משום ביטול מצות יבמין וליכא איסורא כולי האי אבל הכא משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה ניחוש אפי' תרתי ותלת ואפי' לזמן מועט וא"כ אין לדבר סוף הלכך ליכא למיעבד תקנתא להאי חששא, ותירץ זה שייך גם לרבא דהכא משום מעלה דכפרה יש לנו למיחוש יותר מכפי הדין א"כ אין לדבר סוף והא דהוצרכו לתי' הראשון משום דלקמן שם ביומא דף ו' ע"ב מקשה הגמ' ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת המת אמר רב תחליפא אבוה דר"ה משמי' דרבא זאת אומרת טומאת המת הותרה היא בצבור רבינא אמר אפי' תימא דחוי' היא בצבור טומאת ביתו שכיחא טומאת המת לא שכיחא, א"כ לרבינא דס"ל דאף משום מעלה דכפרה לא חיישינן למלתא דלא שכיחא א"כ ליכא למימר תירץ השני של התוס', לכך הוצרכו לתי' הראשון דאין לנו לתקן על לא שכיחא אפי' משום מעלה דכפרה רק דרבנן מקשו לר' יהודה לשיטתו דחייש למיתה דחדא משום מעלה דכפרה אף דלא שכיח א"כ ניחוש אפי' לטובא ואין לדבר סוף, א"כ תי' הא' הוצרכו התוס' לרבינא ותי' הב' לרבא

, ובזה ניחא ג"כ מה שיש לדקדק לכאורה אמאי לא ניחא לי' לרבא תי' רבינא דטומאת המת לא שכיחא ומכ"ש לפימ"ש התוס' שם בשם ר"י דרבא זאת אומרת קאמר ולי' לא ס"ל דרבא ס"ל טומאה דחוי' בצבור א"כ יותר קשה אמאי לא קאמר כתי' רבינא, ולפי האמור ניחא כיון דרבא ס"ל דר' יהודה חייש למיתה דזמן מועט עפ"י דין א"כ ע"כ צ"ל כתי' השני של תוס' דמשום מעלה דכפרה יש לנו לחוש אף דלא שכיח והוכרח לומר דמתני' ס"ל טומאה הותרה בצבור, ומיושב ג"כ קי' המפורשים דאכתי קשה לרבא ממתניתין דפרה דמפרישין הכהן השורף מביתו ועד שאתה מפרישו מביתו הפרישהו מטומאת המת והתם לא שייך תי' רבא דטומאת המת הותרה בצבור דפרה לאו קרבן צבור הוא לדחות שבת וטומאה כמ"ש התוס' יומא דף ח' ד"ה ור"י סבר, ולפימ"ש אתי שפיר דבפרה דלא שייך מעלה דכפרה גם רבא ס"ל כתי' רבינא דמיתה דלא שכיחא לא חיישינן

ובזה מיושב ג"כ מה שיש לדקדק בדברי רש"י יומא דף ז' ד"ה כל טומאת מת בצבור שריי' רחמנא דכתיב איש כי יהי' טמא לנפש ועשה פסח שני איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחין אבל זבין ומצורעין נדות ויולדת שטומאתו יוצא עליו מגופו לא הותרה ובועל נדה כנדה ע"כ, וכונתו מבוארת דבא ליישב מה שתירץ רבא מקודם הקושיא ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת המת משום דטומאה הותרה בצבור א"כ קשה למה מפרישין אותו מטומאת ביתו, לכך פרש"י דבועל נדה לא הותרה, אמנם יש לדקדק אמאי נטור רש"י עד הכא ולמה לא פרש"י כן מיד על תירץ רבא זאת אומרת טומאת המת הותרה בצבור דבועל נדה לא הותרה, וי"ל בדרך זה דללישנא קמא דהיכי דאיכא טמאין וטהורין בההוא בית אב כ"ע לא פליגי דטהורי עבדי טמאי לא עבדי א"כ לכאורה אף דטומאה הותרה בצבור הי' לן להפרישו מטומאת המת דזה הוה כמו דאיכא טהורים בההוא בית אב דמהדרינן בתר טהורים אפי' למ"ד טומאה הותרה בצבור, אמנם לפי האמור דלכך נאיד רבא מתירץ רבינא דטומאת המת לא שכיחא משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה חיישינן אף דלא שכיחא כתי' של התוס' והכונה בזה כתב הפני יהושע בחידושי יומא דלפי שכפרת ישראל תלוי בזה מש"ה ראוי הוא אותה כפרה להיות ע"י כה"ג האמיתי ונמשח ונתרבה א"כ זה דוקא אי נימא טומאה דחוי' היא בצבור ואפי' ליכא טהורין בההוא בית אב מהדרינן ומייתינן טהורים מבית אב אחרינא א"כ ה"ה אם נטמא הכה"ג משמש כהן אחת תחתיו לכך משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה הי' לנו להפרישו מטומאת המת אף דלא שכיח כדי שיעבוד הכה"ג האמיתי אבל למ"ד טומאה הותרה היא בצבור אף אם יטמא הכה"ג לא ישמש כהן אחר תחתיו רק הכה"ג האמיתי ישמש בטומאה דזה הוה כמו דליכא טהורין בההוא בית אב דלא מהדרינן לאתויי טהורי מבית אב אחרינא א"כ לא צריך להפרישו מטומאת