הר שפר עב

קרי לכ"ג ביוה"כ, פי' רש"י דטומאה זו הואיל ויוצאה מגופו דבר מגונה היא ומכוער משאר טומאת, ומה שהיו מתקינן לו כהן אחר תחתיו מחמת פיסול אחר היו עושין, ואותו פיסול שאירע בו ביוסף בן אלם פיסול אחר הי' כגון מחמת שרץ או צנורא של עם הארץ נתזה על בגדו ולא קרי הי' עכ"ל, ורבינו יונה כתב שם בד"ה ולא אירע קרי לכ"ג ביוה"כ כדי שלא יצטרך לסגן ואעפ"י שהיו יודעין שלא יארע לו קרי היו ממנין את הסגן שאין סומכין על הנס משום לא תנסו כדאיתא בירושלמי עכ"ל, ולכאורה יש לדקדק אמאי לא מפרש כפרש"י דהיו ממנין את הסגן משום פיסול אחר דהרי קמן דאירע פסול בכ"ג כמעשה דיוסף בן אלם

אמנם זה ליישב דס"ל לרבינו יונה כמ"ש התוס' ישינים יומא דף כ"א דמעשה דיוסף בן אלם הי' בבית שני והנס לא הי' רק במקדש ראשון כמבואר בירושלמי ספ"ק דיומא על מתניתין דעיוה"כ עם חשיכה לא הי' מניחין אותו לאכול הרבה, והא דלא מתרץ הרבינו יונה דהא דמתקינן לו כהן אחר תחתיו הי ג"כ בבית שני היינו משום דודאי גם במקדש ראשון היו ממנין סגן כדאיתא בזבחים דף ק"ב בברייתא דחמש שמחות ועיקר מינוי הסגן הי' שאם יארע פסול בכ"ג ישמש הסגן תחתיו דאיתא ביומא דף ל"ט ועיי"ש ברש"י, ולכך צריך לתרץ משום דאין סומכין על הנס

, מיהו עוד קשה על התירץ דאין סומכין על הנס הניחא לרבא דס"ל בפסחים דף ס"ד נועלין תנן דלא סמכינא אניסא אבל לאביי דס"ל התם ננעלו תנן דסמכינא אניסא א"כ אכתי קשה אמאי היו ממנין הסגן, וכבר הקשו כן המפורשים

ע"כ נראה ליישב דקי' חדא מתורצת בחברתה דאביי ורבא פליגי בהא ואזלו לשיטתייהו והרבינו יונה נקט כסברת רבא, בהקדם ליישב מה שיש לדקדק בדברי הרא"ש ריש ה' עביוה"כ, דבריש יומא תנן שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו כו' ובגמ' דף ו' אמרינן דביתו זו אשתו דמפרישין אותו מאשתו כל שבעת ימים שמא יבא על אשתו ותמצא ספק נדה ובועל נדה טמא שבעת ימים ולא יוכל לעבוד ביוה"כ. והרא"ש בריש סדר הלכות עבודת יוה"כ כתב בזה"ל שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג שהוא צריך לעבודת יוה"כ שאינה כשירה אלא בו ללשכת פרהדרין וכו', ויש לדקדק טובא מדוע השמיט תיבת מביתו ולמה לא שנא כלשון המשנה מפרישין כה"ג מביתו כדי שנדע הדין שמפרישין אותו מאשתו וצ"ע לכאורה

, וליישב דברי הרא"ש ז"ל נבוא מקודם ליישב דברי התוס' ריש יומא ד"ה אמרו לו אם כן אין לדבר סוף שהקשו דבפ' ארבעה אחין משמע לסתם מתניתין דהתם דלמיתה דחד חיישינן לתרי לא חיישינן וסתם מתניתין דהכא ס"ל דאי חיישינן לחדא ניחוש נמי לטובא, ותירצו דהכי קאמר הכא נהי דחיישינן למיתה דחד לזמן מרובה כמו בההוא דפ' ד' אחין דלמא אדמייבם חד מיית אידך מ"מ למיתה לזמן מועט כי הכא לא הוה לן למיחוש אלא משום מעלה דכפרה חיישת לזמן מועט א"כ ניחוש אפי' לתרתי ותלת ע"כ, ולכאורה קשה לפי"ז בהא דפריך הגמ' יומא דף י"ג ורבנן נימא אינהו לנפשי' דגבי חששא דטומאה נימא ג"כ אין לדבר סוף ומה קושיא הא קאמר שם בסמוך טומאה שכיחא מיתה לא שכיחא א"כ במיתה שפיר קאמרו רבנן אם חיישת ללא שכיח ניחוש גם לתרי ותלת אבל גבי טומאה דשכיח לחד דשכיח חיישינן אבל לתרי לא חיישינן כחילוק התוס' הכא וכבר הקשה כן השעה"מ הלכות סוכה. ועוד הקשה שם השעה"מ מה פריך הגמ' יומא דף י"ג ורבנן נמי הא חיישי לשמא מה קושיא הא קאמר שם בסמוך דמתקינין לו כהן אחר משום דלזדרז טפי וע"י כך הוא מתוקן ויש לדבר סוף אבל גבי מיתה אי אפשר לתקן אותה חששא א"כ אין לדבר סוף וכבר הקשו כן שם בתוס' ישינים. ובלאה"כ תי' התוס' תמוה דהניחא לאביי דס"ל בסוכה דף כ"ד דר' יהודה לא חייש למיתה לזמן מועט והא דקאמר שמא יבקע הנוד בלוקח יין מבין הכותים לדבריו דר"מ קאמר ולי' לא ס"ל, ופריך מהא דר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ומשני מעלה עשו בכפרה, אבל רבא דס"ל בגיטין דף כ"ו דר' יהודה ל"ש תולה בדעת עצמו ל"ש תולה בדעת אחרים אית לי' ברירה והטעם דאוסר בלוקח יין מבין הכותים משום דחייש שמא יבקע הנוד וס"ל לר' יהודה דחיישינן למיתה דזמן מועט א"כ לרבא לא שייך תי' התוס' כיון דר' יהודה חייש למיתה לזמן מועט