הר שפר ע

עליו ואליבי' פרש"י במתניתין דהפר בא משל המשמש תחתיו

ועפי"ז י"ל ג"כ מה שקשה לכאורה דהנה התוס' שם במגילה מקשים דאם הפר בא משל הראשון אף כשהשני משמש תחתיו, א"כ אדאמר בשבועות דף י"ד לו ולא משל אחיו הכהנים הול"ל רבותא טפי לו ולא משל המשמש תחתיו ומכ"ש דלא משל אחיו הכהנים, ותירצו דניחא לי' למינקט מילתא דשכיח בכל שנה והקשו המפורשים דאכתי קשה מנ"ל להש"ס דשבועות שם דלו השלישי לעכב דלמא לו השלישי אתא להורות לו ולא משל המשמש תחתיו ולעולם למצוה ואם הביא כשר והיא קו' גדולה. ולפי האמור ניחא די"ל דהברייתא בשבועות אתיא אליבא דר"מ דהשני כל מצות כהונה גדולה עליו ולדידי' בא הפר משל השני, והירושלמי אזיל לשיטת ר' יוסי כנ"ל

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה המשנה למלך פ"א מהלכות עביוה"כ מדוע השמיט הרמב"ם ז"ל דגם בדיעבד מעכב שיהי' הפר משל כ"ג דהא בברייתא דריש לה מקרא, ולפי הנ"ל ניחא דהרמב"ם לשיטתו דפוסק כר' יוסי א"כ ליכא קרא מיותר לעכב דלו השלישי נוכל לדרוש ולא משל כהן המשמש תחתיו הגם דהרמב"ם ז"ל לא הביא בשום מקום דין זה אם הפר בא משל ראשון כבר תירצו המפורשים משום דאיכא לפרש בירושלמי שני פירושים כמבואר בתוס' ישינים יומא דף י"ב ע"ב ואין הכרע בירושלמי אם הפר בא משל ראשון או משל שני ע"כ הניח הרמב"ם דין זה לגמרי א"כ י"ל דמה"ט לא הביא הרמב"ם ג"כ דין זה דמעכב שיהא משל כ"ג משום דאם נימא דבא משל ראשון לית לן קרא מיותר לעכב כנ"ל

בגמרא. א"ל ר"י וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה, מקשים המפורשים ממ"נ אי גם לר"י כשר ע"י שליקה במים כדס"ל לר' יוסי א"כ למה הי' צריך מרע"ה לסמוך אניסא ואי ס"ל לר"י דאינו כשר אלא ע"י שליקה בשמן א"כ הלאו במתכונתו לא תעשו כמוהו האיך משכחת לה הא ודאי לא עביד רחמנא ניסא לשקרא

, וי"ל בדרך פשוט עפימ"ש המפורשים דיש חילוק בין ישועה הבאה עפ"י הטבע לישועה הבאה עפ"י נס כי ישועה עפ"י הטבע אינו רק לשעתו אבל ישועה עפ"י נס היא ישועה נצחית ע"ד ישראל נושע בה' תשועת עולמים ועיין בספר אוהל יעקב פ' לך שפי' בזה הפסוק ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה דישועה הבאה ע"י נס הוא כמו מעיין נובע שאינו פוסק לעולם. וזהו הכונה נתת ליראיך נס להתנוסס שימשוך הנס גם הלאה לנצח ולפי"ז י"ל דבאמת כשר גם לר"י ע"י שליקה במים אך יען כי לא נעשה עוד שמן המשחה ולא יעשה לעולם אלא מה שעשה משה שנאמר שמן משחת קודש יהי' זה לי לדורותיכם כמבואר בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל ריש כריתות ע"כ במכוון עשה מרע"ה השמן המשחה עפ"י נס כדי שימשוך הנס לעולם

והנה לקמן בסמוך דף י"ב בברייתא כמין שני טיפות מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו ועל דבר זה הי' משה דואג שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה יצאה ב"ק כטל חרמון שיורד על הררי ציון כו' ולכאורה אינו מובן מה דמיון יש שמן המשחה לטל שיורד על הררי ציון, ועל מה דאמר ועדיין הי' אהרן דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי הקשה המרש"א כיון שיצאה ב"ק דשמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה א"כ למה הי' אהרן דואג ונראה ליישב דהנה פרש"י דמשה הי' דואג שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה שנגעתי בו כשהלבשתיו ולכאורה קשה הא הוי לא אפשר ולא קמכוין דמותר אף לרבי יהודה, אמנם י"ל דבמעילה אסור אף דבר שאינו מתכוין כדאיתא בפסחים דף ל"ג מה למעילה שעשה בו אינו מתכוין כמתכוין א"כ אף שאין בזה הלאו דעל בשר אדם לא ייסך משום דהוי לא אפשר ולא קמכוין מ"מ עדיין איכא לאו דמועל בהקדש דבשמן המשחה לא שייך לומר אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו כדאיתא בכריתות דף ז' עיי"ש והנה מבואר בבבא בתרא דף ס"ט בהוקדש בור ונתמלא מים מועלין בו ואין מועלין במימיו ומפרש שם הרמב"ן הובא בקצוה"ח ס"י ר' דאף דיש חצר להקדש לקנות אפיה"כ אין מועלין במימיו משום דמה שנקנה להקדש ע"י חצר אין בו משום מעילה דכתיב במעילה אשר יקדישו בני ישראל דהיינו שהקדיש ע"י אדם אבל לא מה שנקנה להקדש ממילא. ולפי"ז גם השמן שנתהוה ע"י ברכה שלא הוקדש ע"י אדם רק שנקנה להקדש ממילא אין בו משום מעילה, ומעתה י"ל דמשה הי' דואג שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה