הר שפר סט

לעבודתו אז הדמיון עולה יפה לפרנס שעבר מחמת אונס שג"כ חוזר לשרתו

ומעתה לפי האמור י"ל דכך הוא כוונת התוס' א"רי הלכה כר' יוסי משום דמעשה רב כדאמר ר' יוסי מעשה ביוסף בן אלם בציפורי וכו' כמ"ש המפורשים וא"כ קשה מדוע סתם רבי במשנה כר"מ וצ"ל כמ"ש התוס' הרא"ש דרבי לא אתא למיסתם כר"מ אלא לאשכוחי טובא אין בין א"כ קשה אמא לא נקט אין בין כהן המשמש לכהן שיעבור ומצי לאשכוחי אין בין אליבא דר' יוסי וצ"ל דהפר בא משל כהן המשמש תחתיו א"כ כיון דמוכח דהפר בא משל כהן השני ואפיה"כ הראשון חוזר לעבודתו א"כ שפיר נלמוד גם לענין פרנס שעבר מחמת אונס דחוזר לשררתו, והא דכתבו התוס' וגם נוהגין כבוד בשני נלמוד ג"כ מהא דאר"י ומודה ר"י שאם עבר ועבד עבודתו כשרה, דהתוס' הקשו בדיבור הקודם מדקאמר טעמא משום איבה מכלל דמן הדין ראוי להיות כ"ג א"כ אמאי איצטריך לפרושי טעמא דכהן הדיוט משום מעלין בקודש תיפוק לי' דהוי מחוסר בגדים, ותירצו דכ"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה והנה י"ל בתי' התוס' שני פירושים או דמשום איבה מסלקין אותו לגמרי מדין כהונה גדולה ואעפי"כ אין עובד ככהן הדיוט משום דמעלין בקודש כו' או י"ל דבאמת אין מסלקין אותו מדין כהונה גדולה רק דאינו עובד ככהן גדול משום איבה ואפיה"כ צריך לטעמא דמעלין בקודש ולא מורידין דאלה"כ הי' מסלקין אותו מדין כ"ג והוי ככהן הדיוט, עי' טורי אבן מגילה דף ט' שכתב שני פירושים אלו, ולהכריע בין שני פירושים י"ל מדאמר ר"י שאם עבר ועבד עבודתו כשרה וע"כ ר"ל דמודה לר"מ דיש לו דין כ"ג לענין שאם עבר ועבד א"כ ש"מ דמשום איבה אין מסלקין אותו לגמרי מגדולתו א"כ ה"ה לענין פרנס אין מורידין השני לגמרי מגדולתו אלא נוהגין בו כבוד, א"כ מהא דקאמר ר"י הלכה כר' יוסי ומודה ר"י שאם עבר ועבד עבודתו כשירה נלמוד לענין פרנס דראשון חוזר לשררתו וגם דנוהגין כבוד בשני

ובעיקר קי' התוס' מגילה הנ"ל אמאי נקט לכהן שעבר דהא אפי' ביום שאירע בו פסול לכהן המשמש ושימש זה תחתיו הוי חילוק זה שהפר בא מן המשמש אעפ"י שאינו משמש כדאיתא בירושלמי וא"כ הו"ל למימר אין בין כהן המשמש לכהן שיעבור י"ל בדרך זה דאפשר לומר דדבר זה אם הפר בא משל ראשון או משל שני יהא תלוי בפלוגתת ר"מ ור"י דר' יוסי ס"ל דהשני הוא רק שלוחו של ראשון כדברי תוס' ישינים הנ"ל ולכך ס"ל לר"י דהשני נדחה מפני הראשון משום איבה אבל ר"מ ס"ל דהשני אינו שלוחו של ראשון ולכך ס"ל דהשני אינו נדחה מפני הראשון משום איבה רק לענין פר יוה"כ ועשירית האיפה שאי אפשר להביא שנים יש לראשון דין קדומה כפרש"י במגילה אבל בשאר דברים זה וזה שוין. ולפי"ז ר"י דס"ל דהשני אינו אלא שלוחו של ראשון יש סברא לומר דהפר בא משל ראשון אבל ר"מ דס"ל דהשני אינו שלוחו של ראשון הסברא נותנת דהפר בא מאותו המשמש תחתיו כמובן. ולפי"ז מיושב קי' התוס' הנ"ל דהירושלמי שם אזיל לשיטת ר' יוסי דאחר שהביא שיטת ר' יוסי דראשון כל כהונה גדולה עליו והשני אינו ראוי לא. לכהן גדול ולא לכהן הדיוט בעי הירושלמי עבודה משל מי וגם הברייתא ממעשה דיוסף בן אלם דפשיט מיני' בירושלמי דהפר בא משל ראשון לשיטת התוס' קאי ג"כ לשיטת ר' יוסי דהא מסיים שם וידע בן אלם שהוסע מן הכהונה גדולה וזהו שיטת רי יוסי דלר"מ השני כל מצות כהונה גדולה. עליו, אבל המשנה דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר דאתיא כר"מ לא מצי למיתני לכהן שיעבור דלר"מ הפר בא משל אותו המשמש תחתיו

ולפי"ז אפשר לומר בהא דפרש"י לקמן ד"ה רבי הוא ונסיב לה אליבא דתנאי בחדא סבר לה כר"מ וסתמה כר"מ ולא ניחא לי' כפי' תוס' הרא"ש דנסיב לה כר"מ כדי לאשכוחי טובא אין בין משום דקשה קי' תוס' מגילה הנ"ל דהו"ל למנקט אין בין כהן המשמש לכהן שיעבור כיון דהפר בא משל ראשון ותי' התוס' לא שייך אליבא דר' יוסי כנ"ל לכך פרש"י דרבי סבר לה כר"מ וסתמה כר"מ אמנם ז"א דהא פרש"י במתניתין ד"ה ואין בין כהן המשמש והיינו ראשון שחזר לעבודתו ולאחר שחזר הוי פר של יוה"כ שלו ע"כ, משמע דמקודם הוי הפר משל משמש תחתיו, אמנם לפי האמור ניחא דשפיר י"ל דאליבא דר' יוסי הוי משל הראשון משום דהשני לא הוה, רק שלוחו של ראשון אבל תנא דמתניתין דס"ל כר"מ דהשני כל מצות כהונה גדולה