הר שפר ז

אחת. צ"ע אם רוב צבור עשו בזה הענין שנתחלף להם והוי כולן בשגגה אחת אי מחייב ב"ד, ולפי האמור מוכח דגם בכה"ג פטורין מפר כמו שנראה מלשון רש"י ד"ה שאינו משלים דאל"כ עדיין קשה דליתני שוגג ע"פ בסיפא ונ"מ בכה"ג שנתחלף לרוב צבור חלב בשומן דאם לא ידע שטעו הוה מצטרף, אלא ע"כ דגם בכה"ג פטורים מפר

בגמרא, אמר שמואל לעולם אין ב"ד חייבין עד שיאמרו להם מותרים אתם, המפורשים ביארו דאתא לאפוקי אם הב"ד נשאו ונתנו בדבר ואמרו דבר זה מותר הוא ולא הורו לעם, והב"ש כתב דאתא לאפוקי אם אמרו להם פטורין אתם דמשמע פטור אבל אסור והכי איתא בהדיא בירושלמי בשם שמואל, וי"ל דתרווייהו נכללים בדבר. שמואל דבמאי דאמר עד שיאמרו להם אתי לאשמעינן דבעי שיורו לעם ובמאי דאמר מותרים אתם אתו לאפוקי אם אמרו להם פטורין אתם, ובהא דאמר שמואל לעולם אין ב"ד חייבין כתב הב"ש לפרש לא מיבעי' כשלא עשו הב"ד ועשו הצבור אלא אפי' עשו הב"ד ועשו עמהן סד"א אין לך גמר הוראה גדולה מזו ואע"ג שלא אמרו להם מותרים אתם כיון שהב"ד עצמן עשו עמהן אעפי"כ לעולם אין ב"ד חייבין עד שיאמרו להם מותרים אתם עכ"ל, והנה הא דפטורין בעשו הב"ד ועשו הצבור עמהם ודאי אין הטעם משום דלא הוה להו למסמך על הב"ד עד שיאמרו להם בפירוש מותרים אתם דהא מצינו בפ"ק דחולין דר"מ אכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי בית שאן כולו על ידו אע"ג דר"מ לא התיר בפירוש את בית שאן אלא ע"כ הטעם דפטורין בעשו עמהם משום דבעינן שיורו הב"ד לצבור דוקא ולא שיורו הב"ד לעצמן הלכך אף שעשו עם הב"ד פטורין כיון שלא הורו בפירוש לצבור מותרים אתם, אמנם לרב דימי וללישנא בתרא דשמואל דבעי שיאמרו לצבור מותרים אתם לעשות מ"ט לפי שלא נגמרה הוראה וביארו המפו' הטעם דבמותרין אתם לבד עדיין לא פסיקא להו לב"ד עצמן ולא הוה להו לצבור לסמוך עליהם עד שיאמרו להם מותרים אתם לעשות, דוגמא לזה ס"ל לרבא ב"ק דף ס"ח דחייב אתה ליתן לו לא הוה גמר דין עד שיאמרו לו צא תן לו, ולפי"ז היכא דעשו עם הב"ד מודה רב דימי דבמותרים אתם לבד הוה גמר הוראה דל"ש לומר דלא הוה לצבור לסמוך עליהם משום דלא פסיקא להו לב"ד עצמו, ז"א כיון דהב"ד עצמן עשו ג"כ עמהם א"כ שפיר יכולים לסמוך עליהם, ועפי"ז ניחא דבאיכא דאמרו אמר שמואל אין ב"ד חייבין עד שיאמרו להם מותרים אתם לעשות ולא קאמר לעולם אין ב"ד חייבין כמו בלישנא קמא דנקט לעולם אין ב"ד חייבין משום דבעשו הב"ד עמהם לא בעינן מותרים אתם לעשות ומותרים אתם לבד סגי דאין לך מותרים אתם לעשות גדול מזה שעשו הב"ד עמהם

וקצת ראי' לזה דלקמן בסמוך פריך הגמ' למה לי למיתני כל הני בשלמא רישא לא זו אף זו קתני אלא סיפא דלחיובא איפכא מיבעי' לי' והנה הבכור שור בחידושיו לר"ה כתב שקיבל מרבותיו דכל מקום דקאמר בשלמא הוא הקדמה להקושי' שלאחרי' וצ"ל דה"נ הוא הקדמה להקושי' לפימ"ש התוס' ריש מעילה דאין דרך התנא לשנות חד בבא בדרך לא זו אף זו ובבא שני' בדרך זו ואצ"ל זו ולכך הקדים בשלמא רישא לא זו אף זו קתני אלא סיפא דלחיובא איפכא מיבעי' לי' וליכא לשנויי דסיפא זו ואצ"ל זו קתני דאין דרך התנא לשנות כן כנ"ל וע"ז משני דאפיה"כ עכצ"ל זו ואצ"ל זו קתני כדי שלא לשנות מסדרא דרישא כמ"ש הב"ש

אמנם עדיין קשה נימא דגם רישא זו ואצ"ל זו קתני דרבינא אמר בסמוך אף אנן נמי תנינא הורו ב"ד לעבור דהיינו הורו ב"ד לעשות א"כ י"ל לא מיבעי' היכא דעשו ועשה עמהם בעי הורו ב"ד לעשות ואצ"ל היכי דעשו אחריהם ואצ"ל היכי דלא עשו ועשה דבעי הורו ב"ד לעשות, וצ"ל כמ"ש לעיל דהיכי דעשו ב"ד אז לכ"ע אין צריך שיורו ב"ד לעשות ובמותרים אתם לבד נגמרה הוראה

ובזה א"ש ג"כ מ"ש התוס' הא דלא פריך ללישנא קמא דשמואל כמו דפריך הכא לר"ד דללישנא קמא מצינן למימר דר"ד אתא לפרושי דברי שמואל ע"כ, והיינו די"ל דגם שמואל מודה דבעי מותרים אתם לעשות והא דנקט מותרים אתם לבד משום דאמר לעולם אין ב"ד חייבין והיינו גם היכי שעשו עם הב"ד ואז לא בעינן מותרים אתם לעשות. אבל היכי שלא עשו הב"ד אפשר גם שמואל מודה לר"ד דבעינן מותרים אתם לעשות

שם. הורו לה ב"ד להנשא והלכה וקלקלה: פרש"י וקלקלה בזנות, וכתב מהרש"א לא דקדק